יום שבת, 2 בפברואר 2013

וידוי אישי

וידוי אישי:
כבר חשפתי בדף הבית של בלוג זה, כי בהיותי כבת 45, לאחר שהוריי מתו שלא בעתם, ואחריהם מתה, אחותי הבכורה, מינה,  גם שלא בעתה, נפתחה עלי מתקפת טרור מפחידה, כזו שלא יכולתי לדמיין לעצמי גם בחלום הכי מסויט שלי.
חלק מהטרור, בוצע נגדי ע"י שכניי, שרובם כלל לא הכרתי, שהיו בעיקר בחורים צעירים, שהתנהגו כמי שגרים בבניין מעלי, אך כמו שהם הופיעו הם גם נעלמו באחת, לאחר שתקפו אותי פיזית, נפשית ומילולית, הטרידו והשפילו אותי, גרמו נזקים לרכושי, איימו עלי, ביזו אותי, ומנעו ממני לחיות בביתי כאחד האדם, וכל זאת בתיאום ושיתוף פעולה עם בעלת הבניין.


טרור זה כלל גם רצח חתולים שהאכלתי ו/או אימצתי והשלכת גופותיהם לפניי, במטרה לפגוע בנפשי.
כל פניותיי למשטרה לא עזרו. הטבח בחתולים היה לשגרת חיי. עד היום, אני חוששת בבוקר לפתוח את דלת ביתי. כאשר נעלם לי חתול, אני מכינה עצמי נפשית, שהוא יוחזר לי עם חצי גוף שבור, או פרצוף מפוצץ, או גוסס מהרעלה, ובמקרה הטוב, הוא כבר מת.
בעברי עבדתי במשטרה 6 שנים, בתפקידי משרד, ובתוך כך הכרתי מקרוב את החומר האנושי במשטרה, כך שידעתי מי הם השוטרים, ולא ציפיתי לכלום. היה ברור לי, כי השוטרים אוכלים מידי "תעשיית הרצח", ולא הופתעתי כאשר נוכחתי לראות כיצד הם משתפים פעולה נגדי עם שכניי, כאחרון העבריינים.
הבנתי שאני נמצאת במוקד של מזימה שטנית, והשוטרים הם עמוד השדרה של מזימה זו. הותקפתי על ידם, יום יום, מבוקר עד ערב, כפי שאחשוף בנפרד, ולא היה מי שיושיט לי יד. וכך כשאני לבדי, ורק אלוהים איתי, נלחמתי בפשע הזה בתחבולות.
באחד הפעמים הופיע שוטר והחל לצרוח עלי, כשהוא מכוון את קולו, פניו וגרונו, לכיוון הדירה העורפית שבקומה השנייה, בבניין, שהכניסה אליו משד' בן גוריון 18 תל-אביב, המאוישת בחוקרים פרטים המתעדים אותי 24 שעות ביממה.  

נתתי לשוטר לצעוק, ולא זזתי גם כשהוא דחף את פרצופו לתוך פניי... שתקתי.
ואז לפתע הוא אמר לי בלחש ובקצרה: "...יש לך מזל שאין לך ילדים... אם היה לך ילדים, זה היה יותר גרוע...", ומיד לאחר מכן, הוא שוב הרים את ראשו ופניו וצעק לעבר אותה דירה.
הבנתי שקיבלתי מידע חשוב, אבל לא ידעתי איך להבין את המידע הזה. האם השוטר התכוון לומר לי, שהילדים שלי היו עוברים מה שהחתולים שלי עוברים?... קרי, פגיעות פיזיות חמורות, נכות, ורצח?... אם כך, אז הורים, שהם קורבנות כמוני ויש להם ילדים, זה מה שקורה לילדיהם?... לא!... זה היה יותר מדי בשבילי... רציתי למחוק מראשי מה ששמעתי, אבל לא יכולתי.
במהלך חקירותיי התברר לי, כי ילדים להורים שהם קורבנות "תעשיית הרצח", עוברים התעללות שיטתית בסיוע עובדים סוציאלים, פסיכיאטרים ומורים, ואף עוברים היפנוזה, כדי להכשירם להיות בוגרים טעוני אפוטרופוס, ואז מי שדאג לממן את ההתעללות השטנית בילדים רכים אלה, יבקש להתמנות לאפוטרופוס עליהם, וכך יוכל לחלוב את הירושה שהועברה אליהם מהוריהם, שמתו מוות מצער, שנגרם ע"י אירוע מוחי או לבבי, או ע"י תאונה מצערת.

מידע זה, מדיר שינה מעיניי... נשבעתי להילחם בפשע השטני הזה, עד לחשיפת אחרון רוצחי הילדים הרכים, ביניהם גם  ילדיי שלא זכו להיוולד... שנרצחו בטרם באו לעולם...


רבבות ילדים מובלים כשה לטבח, כשחייהם משמשים פס ייצור בידי "תעשיית הרצח", אשר השפיטה אליה, בין היתר, את עובדי מערכת הרווחה, המסייעים לה לחסל משפחות וילדים, שנפלו קורבן למזימותיה.






הרשומה בכתיבה.








אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה