ה ר ק ע
בתחילת שנת הלימודים שלי, של כתה ו', התחתנה אחותי הבכורה, מינה, עם בחיר ליבה, יעקב, והלכה לגור עם בעלה במושב בן שמן, שליד לוד.
אנחנו גרנו בלוד, ברח' ל"ל (החשמונאים) מס' 7, על הכביש המוביל למושב בן שמן, שנמצא במרחק הליכה מביתנו. אימי ניהלה מכולת, צמוד לביתנו, ואבי עבד כשכיר בחלוקת לחם. בתום עבודתו, נהג אבי להצטרף אל אימי במכולת, ויחד היו מעבירים את הערב בחנות עד הסגירה, בסביבות עשר בלילה.
אירוע מס' 1
אחי הקטן, אריה, היה אז תינוק כבן שנתיים-שלוש, הוריי היו משכיבים אותו לישון בשעות ערב סבירות, ולאחר שנרדם היו ממשיכים לעבוד בחנות.
ואני זוכרת, שכל ערב של ימות החול בשבוע, אבל כל ערב ללא יוצא מן הכלל, לאחר שהוריי סגרו את החנות ורצו ללכת לישון גם הם, היה אחי הקטן, אריה, מתעורר במכה, ופורץ בבכי היסטרי, בלתי נשלט, ורוצה ללכת למינה... האחות שהתחתנה וגרה בבן שמן.
אבא שלי, היה לוקח אותו בזרועותיו וצועד לכיוון מושב בן שמן, ובדרך אחי היה נרדם שוב, ואז אבי היה חוזר ומשכיב אותו לישון במיטתו...
הוריי לא הבינו איך זה קורה שאחי מתעורר כל לילה כמו שעון וכל התהליך חוזר על עצמו כל לילה מחדש... וגם אני לא הבנתי והתמונה הזו נחרטה בראשי חזק.... בעיקר, כי ריחמתי על אבא שלי שהותש מהטרטור הזה.
חלפו כשנתיים-שלוש, ואחי הקטן, אריה, הלך כבר לגן.
בת
חזרה לרשומה: המשפחה שלי... ואני...
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה