יום שישי, 21 בדצמבר 2012

ד"ר עזריאל קרליבך + משפחת מוזס / ויקיפדייה.

ד"ר עזריאל קרליבך - ויקיפדיה.

















משפחת מוזס - ויקיפדייה


נוח מוזס - ויקיפדייה



אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

חיסולים בשושלת העיתון "ידיעות אחרונות"

משפחת מוזס - שושלת "ידיעות אחרונות"


בשנת 1939, רכש איש העסקים, יהודה מוזסאת "ידיעות אחרונות", מידי גרשום קומרוב.
יהודה מוזס, יליד 1886, היה נשוי למרים, ונפטר בתל אביב בשנת 1956.

ליהודה ומרים מוזס נולדו:

  • נח מוזס - לאחר מות אביו, יהודה, בשנת 1956, קיבל את השליטה על העיתון, והיה העורך והמו"ל הממשיך של "ידיעות אחרונות". נח מוזס נשוי לפולה
  • אלכסנדר מוזס - היה בעל בית הדפוס שבו הודפס עיתון ידיעות אחרונות, אך העביר את שליטתו בעתון לאביו יהודה.
  • מאיר מוזס - בעל מניות בעיתון ידיעות אחרונות.
  • ראובן (ישראל) מוזס - בעל מניות בעיתון ידיעות אחרונות, נשוי לחמדה נופך, בתו של השופט, ד"ר יצחק נופך, ומייסדת שבועון "לאשה".

לנח ופולה מוזס נולדו:

  • גלעד מוזס - הבכור - יליד 1950.
  • ארנון "נוני" מוזס - השני. ירש את הבעלות על עיתון "ידיעות אחרונות" - יליד 1953.
  • ג'ודי (יהודית) מוזס - השלישית, ילידת 1958, בעלה הראשון היה עמירם ניר, ובעלה השני הוא סילבן שלום, ח"כ ושר.
  • תמי מוזס - בת הזקונים, הרביעית, ילידת 1960.

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

התאונות הקטלניות לבית נח ופולה מוזס

אני תוהה, האם התאונות הקטלניות לבית מוזס, הנם יד הגורל... או אולי יד זדונית בישלה אותם... כי אז, מי היא היד הזדונית, ומה מניעיה.

מעט רקע על פעילותה של "תעשיית הרצח"

"תעשיית הרצח" כאמור, מושתתת על אינטרסים כלכליים של בעלי הון תאבי בצע, שכל רצונם, להאדיר את הונם, בין היתר, ע"י השתלטות על נכסי אחרים, בשיטות נוכליות, שטניות ופליליות, תוך הקפדה על מצג שמאפשר לפרש את השתלטותם, כאילו בוצעו בהליכים חוקיים.
הנכסים אותם חומדים בעלי ההון, ועליהם הם רוצים להשתלט, הנם, נכסי ציבור, או נכסים פרטיים של משפחות תמימות.

סקירה היסטורית קצרה על שושלת "ידיעות אחרונות"

בשנת 1948 - פרש מידיעות אחרונות, עורך העיתון, עזריאל קרליבך, והקים את "מעריב", כשהוא סוחף אחריו את כל עובדי העיתון, ומותיר את יהודה מוזס, בעליו של העיתון, ללא עובדים בכלל.
  • יהודה מוזס, הזעיק את בנו, נוח, לסייע במערכת העיתון בת"א, ואת בן דודו, דב יודקובסקי, שנחלץ לסייע בהצלת העיתון, והקים מהדורה ירושלמית של "ידיעות אחרונות". 
  • כל העת המשיך העיתון המתחרה "מעריב" להעפיל על "ידיעות אחרונות", שכל העת היה במצב קשה מאוד.
עיתון "ידיעות אחרונות" צבר הפסדים גדולים, ויהודה מוזס נאלץ למכור קרקעות ונכסים אחרים, כדי לממן את החובות שתפחו בגין הפעלת העיתון.
  • בשנת 1956, נפטר יהודה מוזס, ובמקומו בא בנו, נוח מוזס, אשר יחד עם דב יודקובסקי, המשיכו להפעיל את העיתון, שכאמור, היה במצב קשה מאוד.
וכך עד לתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. אז יזם דב יודקובסקי פרסום ע"י חלוקת חינם של עיתונים למאות אלפי המגויסים, שחלקם הגדול נחשף לעיתון "ידיעות אחרונות" לראשונה. ובזכות תושייתו זו של דב יודקובסי, חל המפנה המיוחל.
  • בתחילה, תפוצת שני העיתונים החלה להשתוות, ולקראת שנות ה-80, העפילה תפוצת "ידיעות אחרונות"  על זו של "מעריב", עד ש"ידיעות אחרונות" זכתה לכינוי: "העיתון הנפוץ ביותר במדינה".
דב יודקובסקי נחשב לאיש תקשורת מוערך, ואף היה חתן פרס ישראל לתקשורת בשנת 2002. בעת ששימש עורך העיתון "ידיעות אחרונות", הוא הכתיב סטנדרט של כתיבה עיתונאית נוחה לקריאה, ובעיקר, אמינהתודות לו, התעצמה תפוצת העיתון עד שהיה לעיתון הנפוץ ביותר במדינה.


                           * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ניתוח החיסולים בשושלת "ידיעות אחרונות"


הכל החל במצוקה הכלכלית אליה נקלע יהודה מוזס, בעליו של עיתון "ידיעות אחרונות", בעקבות עזיבתו של העורך, ד"ר עזריאל קרליבך
ידוע, כי מצוקות הן קרקע פורייה לנוכלים, המחפשים להתעשר מסבלם של אחרים, הן השער דרכו חודרים הנוכלים, לתוך עסק ו/או משפחה, שלהם פוטנציאל כספי, וחולבים אותם.

הנוכלים, שידוע כי הנם חוקרים פרטיים, מספקים למערכות העיתונים, שירותיהם מפוקפקים. בין היתר, מידע מכפיש על בעלי השפעה, המשמש את המו"לים של העיתונים לאיום וסחיטה, ומעניק להם שליטה על המוכפש
באין מידע מכפיש על הקורבן, מייצרים החוקרים הפרטיים מידע מכפיש יש מאיין, באמצעות מצגי שווא
וזה החלק הקל של הפשעים מהם מתפרנסים החוקרים הפרטיים.

סוד גלוי וידוע הוא, כי את הכסף הגדול, עושים החוקרים הפרטיים, מפשעי רצח.
הפוטנציאל הטמון בחשאיות עבודתם, מאפשר לחוקרים הפרטיים לבצע פשעים, באין שואל ומפריע. הם פיתחו ענף משגשג המבוסס על חיסול קורבנות תמימים, המכונה על ידי "תעשיית רצח", כשמאחורי מעטה של שתיקה והשתקה, בחיפוי ושיתוף פעולה של שוטרים עבריינים, הם פועלים כשכירי החרב
שיטת רצח נפוצה, היא, גרימת שבץ לב או מוח, באמצעות חומר קטלני, המצוי בשימוש מערכת הבריאות והוא בהישג ידם של רופאים רבים, ביניהם גם שמכרו נפשם לשטן, וסוחרים בחומר קטלני זה, בעבור בצע כסף. 

כאמור, בשנת 1939 רכש יהודה מוזס את "ידיעות אחרונות", ומאז, במשך 9 שנים, העיתון שגשג והיה לעיתון הנפוץ ביותר בין עיתוני הארץ, וכך עד שהתעורר סכסוך בין העורך, ד"ר עזריאל קרליבךשראה בעיתון מכשיר ציבורי, לבין בעל העיתון, יהודה מוזס, שראה בעיתון עסק כלכלי בלבדבהיותו איש עסקים, והסכסוך הסתיים בשנת 1948 ב"פוטש" שביצע קליבך למוזס. 
ד"ר עזריאל קרליבך נטש את "ידיעות אחרונות" כשהוא סוחף אחריו את צוות העיתונאים של העיתון, ויחד הם הקימו את "מעריב".

יהודה מוזס, נותר ללא עובדים בכלל, וכתוצאה מכך, תפוצת "ידיעות אחרונות" ירדה לאפס, בעוד שתפוצת "מעריב" הגיעה לכדי שלושים אלף עותקים. יהודה מוזס שקע בחובות שהלכו וגדלו עד שנאלץ למכור מקרקעין ונכסים אחרים לכיסוי החובות שצבר העיתון.
יהודה מוזס הבין כי ד"ר עזריאל קרליבך תכנן את הפוטש הזה נגדו, זמן רב מאחורי גבו, ורק טבעי הוא, שחש נבגד וזועם
עיתון "ידיעות אחרונות" המשיך לצבור הפסדים, בעוד תפוצת העיתון המתחרה "מעריב", התעצמה. אך יהודה מוזס לא נכנע. הוא גייס לעזרתו, את בן דודו, דב יודקובסקי, ואת בנו, נוח מוזס, כאשר על בנו נוח, הוא מטיל לבצע את המשימות שלהלן:
  • לשקם את העיתון "ידיעות אחרונות", 
  • להיאבק בעיתון "מעריב",
  • ולעשות כל שביכולתו, כדי להחזיר לעיתון את קוראיו שעזבו ל"מעריב". 
נוח מוזס, שרצה מן הסתם, להרשים את אביו, ביכולתו לעמוד במשימות שהטיל עליו, ודאי מצא עצמו, נפגש בחשאי, עם חוקרים פרטיים, ומתייעץ עמם כיצד יוכל לעמוד במשימות שהטיל עליו אביו. בשיחה זו, ודאי הופנתה אצבע מאשימה נגד ד"ר עזריאל קרליבך, כמי שבכתיבתו המקצועית והאמינה, סוחף אחריו את קוראי "ידיעות אחרונות", לפיכך, היה ברור, כי סילוקו של המכשול הזה, ישיב את הקוראים לחיקו של עיתון "ידיעות אחרונות". 
ואז....
בפברואר 1956, בהיותו רק בן 46, נפטר לפתע, ד"ר עזריאל קרליבך מהתקף לב.

הסרת המכשול בדמותו של ד"ר עזריאל קרליבך, מסתבר, הייתה רק יריית הפתיחה לחיסולים העתידיים שיתרחשו בשושלת "ידיעות אחרונות".

יהודה מוזס, האבא, היה ידוע בקמצנותו. 
מסופר עליו, כי כאשר קרליבך שלח סקופים, מהדיונים על חלוקת הארץ באו"ם, וציין "דחוף", שזה תוספת מחיר, השיב לו יהודה מוזס, שיפסיק לטלגרף "דחוף", כדי להימנע מתוספת המחיר.

חיסולו של ד"ר עזריאל קרליבך, ודאי פתח את שערי "ידיעות אחרונות" בפני אותם נוכלים, שודאי גם השפיטו אליהם את נוח מוזס, שהיה אחד מ-4 ילדיו היורשים של יהודה מוזס, והיחיד מבין הילדים שהיה מעורב בענייני העיתון, מה שהבטיח לו בבוא היום, להיות המועמד שירש את אביו בעיתון.
בתוך כך, מסתבר, היה מי שלא עמדה לו סבלנותו לחכות עד ל"בוא היום"...  
ואז....
באוקטובר 1956, כ-8 חודשים לאחר מותו בהתקף לב, של ד"ר עזריאל קרליבך, נפטר יהודה מוזס, כשהוא בן 70 שנה.
להלן דיוקנו.
בשלב זה אין לי כל מידע על אופן מותו של יהודה מוזס, אעדכן ברגע שיהיה לי, וכל מי שיודע מוזמן לעדכן. 
העובדה שיהודה מוזס נפטר בסוף אותה שנה בה נפטר קרליבך בראשיתה, הדליקה אצלי נורה אדומה.
שכן, גם הוריי נפטרו בשנה אחת. אבי נפטר בינואר 1994 ואימי נפטרה בדצמבר 1994. אני מציינת זאת, כי גם הוריי וכל בני משפחתי נפלנו קורבן בידי נוכלים אלה, שמחסלים אותנו באותה שיטה, ומכאן גם הידע שלי אודות הפשע הנורא הזה.

כצפוי, לאחר מותו של יהודה מוזס, ירש בנו, נוח מוזס, את הבעלות על העיתון, מן הסתם, היה כבר מושפט אל אותם נוכלים, יועצי אחיתופל, שבוודאי, דחפו עצמם גם לתוך חייו הפרטיים, וחדרו לביתו, במסווה של חברים טובים.

רצח ד"ר עזריאל קרליבך, מתברר, לא סיפק את הסחורה, ותפוצת "ידיעות אחרונות" המשיכה להיות אפסית.

בשנת 1956, בעת שירש את השליטה על "ידיעות אחרונות", היה נוח מוזס אבא לשני ילדים בלבד:
גלעד, שהיה רק בן 6 שנים.
וארנון "נוני", שהיה רק בן 3 שנים.

יועציו האפלים של נוח מוזס, שנהיו גם "חבריו הטובים", ודאי ביקרו רבות בביתו, כשהם מתצפתים במשך 3 שנים על 2 בניו הקטנים, במטרה לבחור את האחד מבין שני האחים, שיירש בעתיד את "ידיעות אחרונות", זה שאישיותו מתאימה להם יותר, להשפיטו אליהם.   
ומתברר, כי אישיותו של הילד ארנון "נוני" מוזס, התאימה להם יותר, להכשירו כיורש.
ואז...
בשנת 1959, בהיותו רק בן 9, נרצח הילד גלעד מוזס, בתאונת דרכים אכזרית, כשהוא נמחץ למוות ע"י אוטובוס.

בשנת 1958שנה לפני שנרצח גלעד מוזסנולדה ג'ודי (יהודית), שגדלה בצלו של אחיה ארנון (נוני), כאח בכור, ומן הסתם הושפעה ממנו.

זה המקום לציין, כי "תעשיית הרצח" משתמשת בקטינים, החל מיום לידתם, ומצמיחה אותם להיות בוגרים עבריינים בשירותה. בהגיעם לגיל 12, נדרשים הקטינים להשתתף בטקס חניכה, שכולל ביצוע משימת פשע, תוך ציות עיוור למבוגרים, שבין היתר, דורשים מהם לבצע פשעים נגד בני משפחתם
זאת למדתי על בשרי ועל בשרם של בני משפחתי.

אין לי ספק, שהילד, ארנון |(נוני) מוזס, עבר טקס חניכה כזה בהגיעו לגיל 12, למרות שלא מצאתי תיעוד על כך. יחד עם זאת, מצאתי תיעוד של טקס חניכה שעבר בגיל 14

תזכורת: ביוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. בתקופה זו יזם דב יודקובסקי, חלוקת עיתונים חינם בין החיילים, ובזכות יוזמה מבורכת זו של דב יודקובסקי, שהוא בן דודו של נוח מוזס, גדלה תפוצת העיתון עד שהיה לנפוץ ביותר במדינה.  

בתאריך 25.9.1967כ-3 חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, כאמור, תפוצת העיתון גדלה, ובהיותו רק בן 14, נהג הנער, נוני (ארנון) מוזס, בשברולט של אביו, ודרס למוות את הילדה רחל שבי, בת ה-10. 

אביו, נוח מוזס, נידון למאסר, בגין מתן היתר לבנו הקטין לנהוג ברכבו ללא רישיון, אך אני מאמינה, כי נוח מוזס מעולם לא נתן לבנו היתר כזה, ולמעשה, הקריב עצמו במקום בנו העבריין.

אין לי ספק, כי הנער העבריין, ארנון (נוני) מוזס, לא התעצב... לא על הילדה בת ה-10, רחל שבי, שגדע את חייה, ולא על אביו שנכלא בגללו... הוא היה מוקף נוכלים שקרקרו סביבו, והבטיחו לו עתיד מזהיר.

בהגיעו לגיל 18, התגייס ארנון (נוני) מוזס לצה"ל ושימש בתפקיד מדריך נוער.
כאן אני רוצה לציין, כי צה"ל מתנהל כזרוע של תעשיית הרצח, וילדים הכלואים תחת שליטתה של תעשיית הרצח, משובצים לתפקידים בצה"ל בהתאם למוכתב על ידה. 
בתוך כך, ילדים שיועדו לשמש בידי "תעשיית הרצח" עטינים לחליבת ההון שירשו בעתיד, משובצים לתפקידים שאין בהם כדי לסכן את חייהם, בעוד שהילדים האחרים שתעשיית הרצח מייעדת אותם לחיסול, ישובצו לתפקידים שיש בהם פוטנציאל של סיכון.
לאחר שירותו הצבאי, השלים ארנון (נוני) מוזס תואר ראשון בכלכלה והמשיך לתואר שני, אך כעבור שנה אחת בלבד הפסיק ללמוד, והחל להיות מעורב במערכת העיתון ככתב ספורט, כשהוא נצמד אל אביו במטרה ללמוד את עבודת העריכה וההפקה של העיתון.


רצח הילדה, רחל שביבת ה-10, נועד להשחית את נפשו של הנער, נוני (ארנון) מוזס... לקראת העתיד לבוא.




רשומה עדיין בכתיבה.


בשנת 1985נדרס אביו למוות שעה שיצא מבניין המערכת. במלחמת הירושה שהתפתחה בעיתון הוא חבר לאחותו ג'ודי ניר מוזס שלום ודחק את רגליהם של בני דודו, אחותו תמי מוזס-בורוביץ' והעורך דב יודקובסקי.

יוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים, אשר מונפה בידי דב יודקובסקי, לטובת העיתון, ע"י חלוקת עיתונים חינם בין החיילים, שחלק גדול מהם, זו הייתה הפעם הראשונה שהם קראו את העיתון, וכאמור, דבר זה הביא לתפנית המיוחלת בתפוצת העיתון.  







   
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

עו"ד אלדד יניב, חושף "השיטה" בראיון חושפני אצל העיתונאי גידי וייץ

בבחירות שהתקיימו בתאריך 22.1.2013, עמד עו"ד אלדד יניב בראש מפלגת "ארץ חדשה", שבמרכז תשדירי הבחירות שלה עמדה הכרזה הזו:  "...הון-שלטון-עיתון... עולם תחתון...".

בכתבה שהתפרסמה בתאריך 18.4.2012 בעיתון "הארץ" מובא ראיון שעשה העיתונאי, גידי וייץ, לעו"ד אלדד יניב, ולהלן אצטט מתוך הראיון:

בכותרת הכתבה מצוטט עו"ד אלדד יניב
"...בעתיד המאוד לא רחוק, יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי...".

העיתונאי גידי וייץ: איפה המצפון שלך היה באותה תקופה? ביום שבו נניח אתה משאיר חמישה חללים מאחוריך, אתה לא חוזר הביתה עם רגשות אשם?

עו"ד אלדד יניב:
ביום שהייתי משאיר 4 חללים ולא הייתי מצליח להכניע את החלל החמישי, הייתי חוזר הביתה בדיכאון.



העיתונאי גידי וייץ: לא היו מעצורים או שיקול דעת?



עו"ד אלדד יניב: "...אין לך שיקול דעת... שיקול דעת זה היכולת שלך לבחור בין רע לטוב... אך כשאתה נמצא בחבורה כזאת... אתה חושב שהרע שאתה עושה הוא טוב, ורע זה רע, זה רע... אבל מי יגיד לך שזה רע?... כל אלה שמסביבך אומרים לך שזה טוב... כי הם רוצים לעשות בדיוק אותו דבר...".

העיתונאי גידי וייץ: איך אתה מביט היום על הדמות שגילמת לפני כמה שנים... לא הבנת שיש אנשים שחושבים עליך דברים רעים מאוד?

עו"ד אלדד יניב: "...אני לא ידעתי... לא ידעתי... כי הסתובבתי עם אנשים...
שהעריצו מה שאני עושה... 
ששילמו לי הרבה כסף על מה שעשיתי... 
שעמדו בתור כדי שאעשה את זה גם בעבורם... 
כשהבנתי, הגעתי הכי רחוק ממה שהייתי פעם... והכי רחוק ממה שהאנשים הכי קרובים לי בחיים יכולים לשאת... אני לא רוצה להדחיק את עברי... 
אני מתבונן בצורה הכי נוקבת, שיפוטית ואפילו הכי אכזרית, במה שהייתי, ואני מתפלל,
שבחיים לא אחזור לשם... כי היום אני יודע, שכשהייתי שם הייתי בן אדם מת...".

* * * * * * * * * * * * * * * * *

עו"ד אלדד יניב, הוא אחד שיודע... הוא היה שם... לא בורג קטן... אלא, גלגל הנעה... זו הייתה פרנסתו... אנשים עמדו בתור אצלו... שילמו לו הרבה... בפשע המסואב הזה זורם הרבה מאוד כסף מפתה, כסף מזוהם בנפשם המעונה של הקורבנות... 
תודה לאל, הסיאוב השטני הזה הציף את עו"ד אלדד יניב... שהתגעגע למה שהיה פעם... לפני שהתפתה לכסף הקל שבעלי הון שפכו לכיסו... הוא חש חרטה גדולה על הפשעים שביצע נגד קורבנות תמימים וחסרי ישע, בעבור בצע כסף... ובנימי נפשו הבין, שהחיים שהוא חי, אינם חיים... חיים שאינם מבוססים על ערכי מוסר, אינם חיים... ובאחת הוא שרף את כל קשריו הרעים בעולם המסואב... והתחבר מחדש אל עולם הערכים שנטש, ושעליו גדל...

בחשיפה אמיצה ראויה לכל הערכה ושבח, הוא יוצא בסדרת סרטונים, בהם הוא מספר בקול רם וברור, את כל מה שהוא יודע כמקור, על "השיטה", היא "תעשיית הרצח".



* * * * * * * * * * * * * * * * *

וזו קריאתי אליכם הקוראים:
אנא, תעשו כל אחד חשבון נפש עם עצמו... בחיים אנו עושים מעשים רעים, ולא תמיד יש מי שיגיד לנו שזה רע... כאשר אני נמצאים בחברה שכולם עושים דברים רעים, נדמה לנו שהרע שאנו עושים הוא נכון וטוב... אדם חכם חושב... אדם חכם לא פועל כעדר...
חרטה, זו תחושה אצילית... מי שימשוך ידיו מהפשע הזה, וישתף את המידע שברשותו ...הוא צדיק... לזכותו יזקפו הצלת רבבות חיי אדם ומשפחות רבות... והמציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו...

זכרו: "...הנאה שבאה על חשבון אחרים זו לא הנאה..." אביב עוז



* * * * * * * * * * *







אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

פרשת בר-און - חברון

ה ר ק ע

בראשית שנת 1997 עמד ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, בפני הכרעה לגבי חברון מול הרשות הפלסטינית. ברקע התנהל משפטו של אריה דרעי בתיק האישי נגדו בגין שוחד. אריה דרעי היה יו"ר ש"ס, והיה ברור כי ללא תמיכתה של ש"ס בהסכם חברון, ההסכם לא יאושר.

באותה עת סיים היועץ המשפטי, מיכאל בן יאיר, את כהונתו, והיה צורך למנות יועץ משפטי חדש. ואז, 4 ימים לפני אישור הסכם חברון בממשלה, הודיע נתניהו במפתיע על מינויו של עו"ד רוני בר-און, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אך הוא נאלץ להתפטר כעבור יומיים בלבד, בעקבות הביקורת חריפה שעורר מינוי זה.

פרשת בר-און - חברון, נחשפה ע"י העיתונאית, אילה חסון, בערוץ הראשון, בתאריך 22.1.1997, והתברר, כי מינויו של עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, היה חלק מקנונייה שיזם שר הפנים דאז, אריה דרעי, בתיווכו של חברו, הקבלן בעל ההון, דוד (דודי) אפל, חבר ליכוד שידו בכל ויד כל בו, ולפיה, עו"ד רוני בר-און, בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, יאפשר לאריה דרעי להימלט מן האישומים הפליליים נגדו, בעסקת טיעון נוחה. 

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ידע מדוע אריה דרעי לוחץ עליו למנות את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אך נאלץ להיכנע ללחציו, בתמורה לתמיכת ש"ס להסכם חברון.

בעקבות הכתבה של אילה חסון, הורה ראש הממשלה, בנימין נתניהו להעביר את הטיפול בפרשה, לידי המשטרה, לחקירה.

אני תוהה, האם הקבלן ובעל ההון החרדי, דוד (דודי) אפל , שפעל למען דרעי בפרשת זו, בר-און - חברון, פעל למען דרעי גם בפרשת הקשישה אסתר ורדרבר, ניצולת השואה, שעמדה להעיד נגד דרעי, ונרצחה?




אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

חקירות ברשת

ניסיון לחסל אותי באמצעות חשבונות פייסבוק מזויפים

חשבונות מזויפים או מגויסים המופעלים נגדי ברשת





רשומה בכתיבה.

אני מאמינה שכל הכ
וחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

מאיה פונק, פרופיל שלא מוכר לי בפייסבוק, משגרת לי הודעה הזויה

בתאריך 24.8.2012 נשלחה אלי ההודעה שלהלן:
"...במקרה ראיתי שלא מחקו את ההודעה הראשונה שלך. חתיכת מטומטמת עלובה!! ישר תוקפת ומאשימה. אני מנחשת שאת ימנית וגזענית!!! אל תעני לי בכלל!! עשו לך טובה גדולה, כשלא מחקו את ההודעה הסופר דפוקה שלך!! ההודעה מעידה על הכותבת/את!! לכי ותקני לך משקפיים... נשבר לי ה ז' ממך. עלית לי על העצבים גם בסביבתי הוירטואלי. אני מאוד חולה, ואני אמות בקרוב, אני לא צריכה את השיט הזה. עוד תחמירי את מצבי, ואני מאוד רוצה להנות מהזמן הקצר שנותר לי, בעולם המטונף הזה. להנות מהבן המקסים שלי, ולחיות את חיי הנפלאים והרגועים, עם בן הזוג שלי לחיים, ואני מאוד מקווה לטוס ללונדון בקרוב עם הבן שלי, למס' שבועות. להיפרס מכל החברים והחברות, האהובים והנפלאים שלי. גרתי שם מס' שנים, ונהנו מכל רגע. ואותך אני חוסמת!! לכי, תעשי תחקיר על רבין ז"ל. את עושה רושם של אשה משועממת ומתוסכלת. זה לפחות יעסיק אותך. אם לא תמצאי את האושר בתוך עצמך, תיהי אומללה תמיד. תחשבי על זה.... שלום...".








אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

הודעות מוזרות בפייסבוק

מאיה פונק, פרופיל בפייסבוק שאיני מכירה, משגרת לי הודעה הזויה




רשומה ריקה.


אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

אורנה יהב - פרופיל מזוייף וזדוני

בתאריך 29.1.2013 אורנה יהב לייקה לתגובתי בנושא זב"ח, יחד עם עוד 13 מלייקים, להלן צילום הפעילות:






לציין, כי פרופיל זה אינו חבר שלי, וגם מעולם קודם לא ראיתי את הפרופיל הזה, וגם טכנית, לא יכולתי לפרסם שום פוסט בקיר של פרופיל זה, מאחר וכאמור אינו חבר שלי... כ"כ, מעולם לא שלחתי לפרופיל הזה כל הודעה... הזרות בינינו היא מוחלטת.

מאחר ואני לא נוהגת לבדוק לייקים, אז גם לא בדקתי את הלייק הנ"ל, כמו גם שלא בדקתי את 13 הלייקים האחרים, אלא, שלפתע קיבלתי הודעה מוזרה... להלן צילום ההודעה מתאריך 29.1.2013







כמובן שלא עניתי להודעה... אבל אז חיפשתי אם אורנה מופיעה בלייקים שקיבלתי, ובינגו...

אחד השיטות של "תעשיית הרצח" להחדיר פרופיל זדוני, הוא, ללייק ומיד אח"כ ליצור קשר... במקרה זה, באמצעות הודעה חולנית זו, ניסה פרופיל זה להציג מכנה משותף בינינו, קרי, הטבעונות, כדי שישמש תשתית להצעת חברות....אך אני כמובן התעלמתי.

לציין, כי כך גם במציאות מפעילה "תעשיית הרצח" שיטה זו כדי לשתול לקורבן את אנשיה כחבריו... אלא, שבמקום לייק, זה דחיפה וסליחה, או הערה סתמית, וכד', ואז אח"כ אותו מטריד מסתובב בסביבת ביתו של הקורבן או במקום שהוא מבלה וכד', והוא פונה אל הקורבן כמי שהוא כבר מכירו

להלן הקישור לפרופיל של אורנה יהב - orna Yahav

מאז ההודעה המוזרה ששלחה לי בתאריך 29.1.2013 לא שמעתי ממנה כלום, ואז לפתע בתאריך 8.4.2014 היא שלחה לי הצעת חברות... לאחר שחיכתה יותר מחודשיים, והבינה שאני לא מתכוונת להתייחס לפרובוקציה שלה, היא פשוט עברה לשלב הבא המתוכנן, והציעה לי חברות... כמובן מחקתי אותה... ומאחר ורק מחקתי ולא חסמתי, אז כעת היא עוקבת אחר הפרסומים שלי... אין לי מושג איך מוחקים מישהו מלעקב אחר הפרסומים שלי.











אני רוצה לציין, כי כשגלשתי בפרופיל הזה מיד חשדתי בו... המאפיין פרופילים מזויפים הוא בראש ובראשונה תמונת פרופיל שהינה ציור... ואח"כ תמונות רבות העוסקות בנושא שמדבר אלי "טבעונות", וחברים משותפים... יש עוד כמה מאפיינים שבשלב זה איני רוצה לחשוף אותם...

להלן צילום הפרופיל הזה ע"ש אורנה יהב, שכמובן מופעל ע"י "תעשיית הרצח":




























אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

"ישראל היום", שישי, 28.12.2012 , "סגן השר נגד השר ליברמן"







לכתבה המודפסת המלאה 







אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

השופט צמח בתיק נגד אריה דרעי, מתייחס גם לרצח הקשישה אסתר ורדרבר

הדברים להלן הנם דבריו של השופט צמח, בתיק נגד אריה דרעי, שהועתקו מתוך:

פורום ארץ הצבי


ארבע מאות ימים ישב בית משפט זה על מדין ושמע את הראיות בתיק זה. היום הגיעה שעת נעילה. עת להכריע את הדין.

כתב האישום: בכתב אישום זה מואשמים ארבעת הנאשמים בשוחד ובעבירות מרמה. עשרה אישומים בכתב האישום. ארבעה אישומים עוסקים בפרשת השוחד.

לאחר בחינת הראיות, נמצא כי הסכום הכולל של השוחד על מרכיביו הוא 55,000 דולר, בערכם לפני קרוב לעשור, בתוספת טובות הנאה שערכן לא נתברר בראיות.

השאלה העיקרית היא אחת: האם קיבל נאשם 1 מהנאשמים האחרים במשך השנים שוחד. יתר האישומים הם בחינת אידך זיל גמור.

ואלה הדברים: בחודש ינואר 1981 נשא נאשם 1 את יפה כהן לאשה. יפה למדה אז בבית היתומות וינגרטן בירושלים. בתקופת לימודיה הכירה יפה, דרך בית היתומות, את איסר ואת אסתר ורדרבר. בני הזוג - ערירים, ניצולי שואה. איסר עבד לפרנסתו כחותך עורות במפעל לייצור מעילי עור בניו-יורק.
אסתר היתה עקרת בית. בני הזוג התגוררו בדירה בת חדר שינה אחד וסלון בבית משותף בשכונת ריגו-פארק בניו יורק.

בני הזוג ורדרבר מעונינים בקשר חם עם בני הזוג דרעי. הם, כאמור, חשוכי בנים הקרבה לזוג הצעיר טובה להם. הסיוע שהעניקו בני הזוג ורדרבר לבני הזוג דרעי לרכישת דירתם ברמות עלה על שווי דירתם שבריגו-פארק.

באותה העת, עסק נאשם 2 בשיווק מגרשים בפרויקט הר שמואל (''נבי סמואל'') שבצפון-מערב ירושלים, שהוצעו למכירה מטעם חברת מורשת בנימין.

במהלך שנה זו, שנת 1984, מוקמת תנועת ש''ס - התאחדות ספרדים שומרי תורה. נאשם 1 הוא מפעיליה הבולטים. בקיץ 1984 נערכות בחירות לכנסת. ש''ס זוכה בארבעה מנדטים.

בחודש דצמבר 1984, מתמנה הרב יצחק פרץ לשר הפנים. בחודש ינואר 1985 ממנה הוא את נאשם 1 לעוזרו. חברי נאשם 1 מישיבת ''לב בנים'', היינו משה וינברג, הרב וינברג ויום טוב רובין (נאשמים 2, 3, 4), ''החבורה'' בלשונו, מבינים
שנאשם 1 הוא כוח פוליטי עולה. החברות עמו מקבלת מימד חדש. הם רוצים בקרבתו כדי לזכות בתקציבים ממלכתיים ובטובות הנאה לישיבה. הוא מעוניין בהם כאנשי שלומו עושי דברו. גם כנושאי כליו.

ככל שמעמד נאשם 1 מתחזק, משתנה אופי היחסים בינו לבין הנאשמים. היחסים לובשים צורה חדשה. נאשם 1 הופך לבעל המאה ולבעל הדעה

גם ביחסים עם בני הזוג ורדרבר חלה תפנית. עם עליית מעמדו של נאשם 1, פוחתת חשיבותן של המתנות הכספיות לארועים. בני הזוג ורדרבר מצידם מקפידים לשלוח מתנות לימי הולדת ולחגים. במכתבים ובטלפון, ממשיכים הם לקיים קשר עם בני הזוג דרעי.

משעלה נאשם 1 ''לגדולה'' והתמנה עוזר לשר הפנים, ציפו הנאשמים 2, 3 ו-‏4 שנאשם 1 חברם, שעד אז שימש בתפקיד רם בישיבה, יחלץ את הישיבה ממצוקתה הכספית. ציפיה זו והקשרים הקרובים עם נאשם 1 דוחפים את הנאשמים להוסיף
לפתח את הישיבה מעבר ליכולתה. הפער בתקציבה מתרחב. התלות בנאשם 1 גוברת.

נאשם 1 מוסיף לינוק מהישיבה. בינו לבין שלשת הנאשמים מתגבשת פרקטיקה שבה, פעם או מספר פעמים בחודש, מתקשר הוא לישיבה ומזכיר לנאשם 4, שהוא או אשתו יפה זקוקים לכסף, או ל''מכולת'', כפי שמכנים זאת הנאשמים ביניהם.

נאשם 4 המצוי בגרעון תמידי איננו מאושר מהדרישה. אך הוא מבין את חיוניות הדבר לעתיד הישיבה. על כן, ממלא הוא את המבוקש. הוא מפקיד בחשבונו של נאשם 1 בבנק או מוסר לידי אשתו, סכומי כסף בגודל התואם פחות או יותר את גובה המשכורות שלו ושל חבריו בישיבה. נאשם 1 ממשיך לקבל כספים
מהנאשמים כמקודם. אט-אט הוא הופך ל''בוס'' הבלתי מעורער של ''לב בנים''. על פיו יישק דבר.

תשלומי ''מכולת'' אלה יפתחו תקופה שתחילתה במינוי נאשם 1 כעוזר שר הפנים, וסופה - בשנת 1990, בעת היות נאשם 1 שר הפנים.

הנאשמים עושים כן בשיטת ''שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו'' (קהלת יא:א). לתת לנאשם 1 כספים לפי דרישותיו ולפי צרכיו, כדי שיטה חסד לישיבה וימשיך לספק את צרכיה. אין השלמונים נכרכים לטובת הנאה מסוימת, זו או אחרת, שנאשם 1 אמור להשיג לנאשמים. השלמונים צופים גם פני העתיד.

בסופו של דבר, במישרין או בעקיפין, בעתם ושלא בעתם, באים השלמונים מכספי הציבור. הנדיבות שהתגלתה מעת לעת בנתינות הנאשמים לנאשם 1 היא נדיבות על חשבון כספי הציבור. היא חלוקת שלל מקופת הכלל. כספי הציבור מגיעים
שלא בזכות לנאשמים ולעמותות שבראשן הם עומדים. בדרך עקלתון, מגיעים חלק מהכספים לכיסו הפרטי של נאשם 1. מעין ''מעשר'', אך בשיעור שעלה פעמים רבות על ''מעשר''.

תלות הנאשמים בנאשם 1 הלכה והתעצמה, גם בשל מתכונת הנתינה מידיו. נאשם 1 משיג לנאשמים טובות הנאה, אך עושה הוא כן במשקל ובמשורה. אין הוא ממלא בבת אחת את כל תאוותם ולא את כל מחסורם. הנאשמים נשארים תלויים בו וניזונים מידיו. הוא תקוותם.

בחודש דצמבר 1985, בהיותו מזכיר כללי של ש''ס, מוכר נאשם 1את דירתו ברמות, ורוכש דירה חדשה ברחוב שאולזון בירושלים תחתיה. את ההפרש בין מחיר דירת רמות לבין מחיר דירתו החדשה, בסכום של 26,500 דולר, מממנים הנאשמים.

כעבור זמן מה, נוסעת יפה לארה''ב לבקר את בני הזוג ורדרבר.

בחלק מנסיעותיו לארה''ב, מבקר נאשם 1 אצל בני הזוג ורדרבר. במרץ 1987 הוא נענה לבקשת איסר ורדרבר ונוסע הוא במיוחד לטכס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת ''עטרת צבי'' שבו התפלל איסר, בקהילה של הרב יצחק אייכנשטיין. את ספר התורה כתב איסר לזכר הוריו ולזכר הורי אשתו, והורה כי לאחר מותו יועבר ליעקב דרעי, בנם של בני הזוג דרעי, שנקרא על שם אביו של איסר. איסר מימן את הוצאות הנסיעה.

בחודש אוקטובר 1987, בהיותו המנהל הכללי של משרד הפנים, קונה נאשם 1 דירה ברחוב קצנלבוגן בסכום של 110,000 דולר.

ביום 23 בדצמבר 1988, נאשם 1 מתמנה לתפקיד שר הפנים בממשלת ישראל מטעם ש''ס. ביום 15 בינואר 1989 ממנה הוא את נאשם 4 כעוזרו. נאשם 4 מכהן בתפקיד זה עד חודש אוגוסט 1990.
בחודש פברואר 1989, בהיותו שר הפנים, מתקשר נאשם 1 בהסכם המבטיח לו את רכישת הדירה ברחוב הקבלן בירושלים. מדובר בדירה רחבת ידיים, המשתרעת על שני מפלסים. הדירה תרוהט ריהוט מלא, תמוזג, תצוייד בג'קוזי, בכלי חשמל מגוונים, בכלים סניטריים, במערכת שואב אבק מרכזית מבונה בדירה על
מפלסיה. את הכלים הסניטריים ייבא נאשם 1 מארצות הברית. עלותם הכוללת בעתם כ30,000- דולר. אותם קנתה יפה בניו-יורק בחודש מרץ 1989, בנסיעה שנקשרה לאשפוז איסר ורדרבר בבית החולים. ההשקעה הכוללת בדירה ובשכלולה תגיע לכדי 445,000 דולר לפחות, במחירי שנת 1990-1989.

נאשם 4 הודה כי בתקופה זו של תשלומים עבור הדירה ברח' הקבלן, העביר הוא לנאשם 1 סך 120,000 דולר. נאשם 1 הודה שהשתמש בכספים אלה עבור תשלומים לדירתו. כתב האישום מאשים את נאשם 1 בקבלת סך 106,500 דולר כשוחד מידי הנאשמים בתקופה זו.

מאפיין את השלמונים - רציפותם במשך למעלה מחמש שנים, גיוונם, ועלייתם בדרגה. מנתינות מתונות יחסית - לנתינות ממשיות, מצורכי מחייה - לצורכי רווחה, ומנתינה לרכישת דירה רגילה - לנתינה נדיבה לרכישת דירת פאר.

מצב בריאותו של איסר החמיר. בחודש ינואר 1990 נאשם 1 - בהיותו שר הפנים,נוסע בתפקיד לארה''ב, בכלל זה לניו-יורק. אין הוא עורך ביקור חולים אצל איסר. איסר נפטר ביסורים ביום 12 במרץ 1990. יפה נוסעת לניו-יורק כשנודע לה הדבר. גופת איסר מובאת ארצה והוא נקבר בירושלים. אסתר קונה לעצמה חלקת קבר נוספת לידו.

בתחילת חודש יוני 1990 באה אסתר ורדרבר ארצה לגילוי המצבה של בעלה. היא מבקרת בבית בני הזוג דרעי. ביום 20.6.90 חוזרת אסתר לארה''ב.

חקירת המשטרה הגלויה נגד נאשם 1 תפתח ביום 10 ביוני 1990 עקב דו''ח מבקרת המדינה בענין העברות כספים

ביום 15.6.90, עוד בהיות אסתר בארץ, מתפרסמת בעתון ''ידיעות אחרונות'' כתבת תחקיר, השלישית בסדרת כתבות בענין נאשם 1. נושאה - דירות נאשם 1. כותרתה: ''כמה דירות יש לשר דרעי ואיך מימן את דירתו החדשה''. נאשם 1 אינו מבקש מאסתר למסור גרסה בענין מה שיטען מאוחר יותר -כי עושרו, לרבות חלק ניכר ממימון הדירה ברחוב הקבלן, בא לו מידי בני הזוג ורדרבר. נאשם 1 גם לא יטען אז, בתגובה שמסר לעתון, שהמימון בא לו מבני הזוג ורדרבר. אסתר תשוב לניו-יורק.

בינתיים, מעדויות ששמעה תחילה מפי הרב פישל וינגרטן, מנהל בית היתומות בירושלים, ואחרי-כן מפי שליחי נאשם 1, לומדת משטרת ישראל על הקשר בין בני הזוג דרעי לבין בני הזוג ורדרבר שבניו-יורק. שליחי נאשם 1 העידו כי משפחת ורדרבר העבירה לבני הזוג דרעי עשרות אלפי דולרים. חוקרי המשטרה מנסים להגיע לאסתר ורדרבר ולגבות עדות מפיה. נאשם 1, על ידי עושי דברו, יטרפד נסיון זה להגיע לאסתר ולחוקרה. אסתר לא תמסור הודעה במשטרה. תחת זאת, יבקש נאשם 1 ממנה שתחתום לו על תצהיר שיתמוך בהגנתו המתהווה.
התצהיר מטעה בתוכנו. אסתר תסרב לחתום. לחצים כבדים שיפעיל עליה נאשם 1, על ידי עושי דברו, לחתום על התצהיר לא יועילו. בד בבד, מאז מניעת חקירתה במשטרה, וביודעו את מידת חיוניותה העצומה של גרסה מפיה, יקליט שליח מטעם נאשם 1 את אסתר ורדרבר בסתר. הנסיונות להטעותה ולשים דברים בפיה, לא יועילו. אסתר לא תאשר את גרסת נאשם 1 ההולכת ומתפתחת שיטענו באזניה.

תוך תקופה זו, שבה עדיין נעשים מאמצים לשכנעה שתחתום על תצהיר מטעם נאשם 1, תקפח אסתר ורדרבר את חייה בתאונת דרכים קטלנית בניו-יורק, ותלך לעולמה ביום 28 ביוני 1991.

''מיד מי לקחתי כופר'': רכישת דירת הפאר ברחוב הקבלן היא עובדה אובייקטיבית. נאשם 1 רכשה פחות מחמש שנים אחר שהחל למלא תפקידים ציבוריים. בשים לב לשנות עבודתו הספורות ולהכנסותיו ממשכורת, רכישה זו חריגה היא. זה גידול הון מופלג ומפתיע. לו היה בפי נאשם 1 הסבר, מתבקש היה שיביאו.
לכאורה, כיוון שנאשם 1 היה אז שר בישראל ושליח תנועה, היה מתבקש כי יראה כי לא דבק בידו מאומה מכספים לא - לו, בחינת ''הנני ענו בי... את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי, את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר'' (שמואל א, יב: ג).

חתחתים: לכאורה, בפי נאשם 1 גרסה מוכנה ומזומנה: הדירה ברחוב הקבלן מומנה ממקורות עצמיים. גרסה זו נמסרה, כאמור, בשער בת-רבים, מעל דפי העתון, וגם היתה בסיס לתביעה האזרחית. ניתן היה לסבור כי כך ינהג נאשם 1
גם בחקירה הפלילית: ימסור גרסתו לאלתר, ומן הסתם, תהיה אותה גרסה.

דא עקא, לא כמנהג הזה נהג נאשם 1 בחקירה הפלילית. נאשם 1 גם לא סבר כי עליו לנהוג ככל האדם שנופל עליו חשד שחיתות אישית, משנמצא בידיו עושר בלתי מוסבר. תחת להסביר, אסר נאשם 1 מלחמה נגד המשטרה - במהלך החקירה, ונגד פרקליטות - במהלך המשפט. שתיהן, יטען, לא רק את נפשו הן מבקשות, אלא גם את נפש תנועתו. שתיהן, יאמר, מעלילות עליו עלילת שווא.

על כן, יוליך נאשם 1 את החקירה, ואחרי-כן את המשפט, בדרך חתחתים, תוך ניצול סדרי הדין לרעה.


כמו בחקירה במשטרה כך גם במהלך המשפט, לא היה נאשם 1 מעונין בברור האמת. נאשם 1, ועמו יתר הנאשמים, עושי רצונו, לא ישאירו מוקש שלא יניחו בדרכו של ההליך הזה, ולא מכשול שבו לא יבקשו להטותו ממסלולו. הם יאחזו בדקדקנות בפרוצדורה ובכללי הדיון במשפט פלילי, כדי להשיג בהם את ההיפך מהיעדים שלמענם נקבעו, שהם ברור האמת ועשיית הצדק. ההליך הפלילי דמה בידיהם למשחק שבו לנאשמים מותר הכל ואין עליהם מגבלה מרסנת.

נאשם 1 שמר בשובה ובנחת על שתיקה ארוכה. לא יום-יומיים, לא חודש- חודשיים, אלא כשנתיים וחצי. מספטמבר 1990 עד פברואר 1993.


לכן ניצבה המשטרה לפני קיר אטום. מלאכתה היתה קשה. החקירה התארכה והסתבכה. המשטרה נאלצה להקצות כח אדם רב ולהשקיע משאבים כבירים כדי לקדם את החקירה בכיווניה השונים. הנאשם וחבריו הרבים שיחקו עמה משחקי חתול ועכבר. משחק זה נמשך כשלש שנים. הם עשו כדי להתעות את החקירה
מאפיקה הנכון ולהוליכה לאורחות עקלקלות. מחמת המכשולים שהציב נאשם 1, היה על המשטרה לגשש באפילה. רק בתום תקופה כה ארוכה תישמע גרסת נאשם 1 מפיו.

הגרסה: תחת חסות השתיקה וההשתקה, הלכה אט אט ונטוותה גרסת נאשם 1 להסברת מקור הכספים שנחשד ששוחד הם בידיו. פרטים מהגרסה המתהווה החלו לצוץ בראיות עקיפות ומתודרכות. הבאתם לאויר העולם נעשתה בקילוחין, בהדרגה ובזהירות. על המשטרה היה לצרף פרט לפרט ורמז לרמז, כדי לתהות על קנקנו של נאשם 1.

נאשם 1 ידע בהכרח כי מקורותיו העצמיים שהזכיר, אינם יכולים להסביר את העובדה כי תוך תקופה קצרה של כחמש שנים ותוך היותו עובד הציבור, הוכפל ושולש הונו, עד כי הגיע במהרה, בין היתר, לדירה רחבת ידיים ברחוב הקבלן.

על-כן, זנח הוא את הגרסה המקורית, והחל לאמץ גרסה חדשה, לאמור: כי עושרו בא לו ממקור חוץ.

וזו הגרסה בעיצובה האחרון: מקור כספיו - בבני הזוג ורדרבר. אלה אימצו את רעייתו יפה אימוץ לא פורמלי ''כמקובל בקיבוצים'' כהגדרתו (ת1018/ג), והעבירו לה במשך השנים תמיכה בסכום של ''200,000$ אולי עד 250,000$'' (ת623/, עמ' 27). כספים אלה הועברו בחלקם דרך בית היתומות וינגרטן, ורובם בידי שמואל וינברג. שמואל וינברג הוא בנו של נאשם 3, הרב אריה וינברג, ואחיו של נאשם 2, משה וינברג.
שמואל זה נהג, לפי הטענה, מדי בואו ארצה, להביא עמו כספים מאת איסר ורדרבר ולמסרם במישרין לידי נאשם 4 לזכות נאשם 1 - בקופת גלגול הכספים שניהל נאשם 4 לטובת ישיבת ''לב בנים''. נאשם 4 היה ''הבנק'' של נאשם 1. כל אימת שנזקק נאשם 1 לכסף, היה מבקש מנאשם 4 להעביר לו או עבורו 2. כספים מכספיו. מתוך כספים אלה, ממשיכה הטענה, שילם נאשם 4 את כל הסכומים שנאשם 1 מואשם בכתב אישום זה בקבלתם כשוחד.

כמובן, במשפט פלילי עסקינן. חובת הוכחת האשמה בו מוטלת עד הסוף על התביעה. ואולם, משהודה נאשם 1 בחקירה במשטרה בקבלת הכספים מאת נאשם 4, וטען שנסיבות הקבלה תמימות הן, כפי שיוכיחו עדויות שבידיעתו המיוחדת, עובר אליו הנטל להביא ראיות לטענתו זו. אם יניח את דעת בית המשפט –
יזוכה בדין. ואם לאו - עדיין הנטל של הוכחת אשמתו מוטל, כאמור עד הסוף, על התביעה. אין צריך לומר כי מכל ספק ייהנה הנאשם.

מגדלי ראיות: אזכור שמם של בני הזוג ורדרבר כשלעצמו, לא היה דבר שקר. אכן, בני הזוג ורדרבר נתנו לבני הזוג דרעי עזרה בתחילת דרכם והעמידום על רגליהם בנישואיהם. הם נתנו ליפה דרעי מתנות יפות לקראת נישואיה, העניקו לבני הזוג דרעי עזרה נכבדה לקניית דירתם הראשונה ברמות, שאליה עברו
מהקרוואן שבמעלה עמוס (פסקה 33 להלן), והמשיכו לשלוח לבני הזוג דרעי מתנות לארועים מיוחדים כגון ימי הולדת. בסך הכל התבטאה עזרת בני הזוג ורדרבר לבני הזוג דרעי ב12,000- דולר שניתנו ליפה דרעי בתקופת האירוסין,
ועוד בכ41,000- דולר שהועברו אליהם דרך בית היתומות. העזרה הסתכמה ב53,000- דולר, נוסף לדמי כיס שניתנו להם ביד בעת שביקרו בני הזוג דרעי בארה''ב ולסכומים קטנים נוספים שעוד יוזכרו (להלן פסקות 26, 28, 32, 33 ו-‏35).

השקר היה בנסיון נאשם 1 להרכיב על גבם של בני הזוג ורדרבר גם כספים שלא נתנום. וכך הסביר ניצב-משנה מאיר גלבוע, אז ראש מפלג ג' ביחידה הארצית לחקירות הונאה, שהיה הממונה הראשי על החקירה, את התופעה: ''כל פעם שאנחנו גילינו איזה שהוא פער, אמרו שמשפחת דרעי קיבלה את הכסף ממשפחת ורדרבר ומזה שילמו'' (18484).

הכספים שנאשם 1 טוען שקיבלם מבני הזוג ורדרבר מגיעים, כאמור, לכדי 250,000-200,000 דולר. בהם ביקש נאשם 1 להסביר את התעשרותו המהירה תוך תקופה כה קצרה, ולהכשיר את הכספים הלא כשרים שנמצאו בידיו, שהם-הם כספי השוחד שבגינם הוגש כתב אישום זה. כספי השוחד, כך התברר בראיות,
הגיעו, כאמור, במהלך השנים לכדי 155,000 דולר, כשווי הדולר בעת התשלום, שכאמור היה זה לפני כעשור שנים.

גרסה כבושה: נאשם 1 לא מסר את גרסתו מיד ובהזדמנות הראשונה. הוא כבשה עת רבה, כאמור, למעלה משנתיים וחצי.

מן המפורסמות הוא כי גרסה כבושה ערכה מועט, אלא אם כן ניתן הסבר מתקבל על הדעת על שום-מה נכבשה לתקופה ארוכה. השווה: פרקש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ע''פ 202/56, פ''ד יא 677, 681; מרקוס נ' מדינת ישראל, ע''פ 190/82,
פ''ד לז(1) 225, 285-284.

כאמור, נאשם 1 תירץ את שתיקתו במחאה נגד משטרת ישראל, על היטפלותה אליו ועל דרכי החקירה שבה היא נוקטת בפרשתו. אך, את תקופת שתיקתו ניצל הוא כדי לשבש את עבודת המשטרה וכדי שיהא סיפק בידו לארוג בנחת גרסה ולטוות בהדרגה את פרטיה. התמרונים שעשה בחקירה ו''משחקי המחבואים'' ששיחק עם חוקריו, הניבו גרסה שכולה מבושלת ומתואמת ואין בה מאומה
מהטבעיות ומהספונטאניות.

תקופת כבישה מופלגת זו בהתמשכותה, מלמדת על חבלי הלידה הקשים שעברה גרסה זו אצל נאשם 1 עד שיצאה לאויר העולם בהודעתו ת623/ מיום 25.3.93.

לא בתחילת החקירה הועלתה הגרסה - אלא בסופה, אחרי כשלש שנים. לא במלואה - אלא בחלקה. לא בבת אחת - אלא בשיעורין. לא ברציפות - אלא במקוטעין. לא ביוזמתו - אלא בתגובה לקושיות בחקירה. לא בספונטאניות - אלא אחר ייעוץ, חישוב ותכנון. לא בחפץ לב - אלא במאולץ, כפתרון דחק נקודתי. לא בבטחון - אלא בהיסוס. לא בפה מלא - אלא בחצי פה. ובעיקר - לא במישרין מפי נאשם 1 - אלא בעקיפין מפי שליחים, שסמכותם הוגבלה והוגדרה.

וזו התמונה שעמדה לפני חוקרי המשטרה, כפי שתיארה ניצב-משנה מאיר גלבוע:
''אנחנו ממנו [מנאשם 1] לא קיבלנו תשובה, אבל מעט, חלק קטן מהאנשים נתנו תשובות כאלה ואחרות בנושאים האלה, אחיו שלמה דרעי יום אחד הגיע למיטב זכרוני מיוזמתו, ומסר עדות על הדברים, או על מה שהוא ידע, שהוא לא טען שהוא ידע את הכל, ומעולם בתחילה לא נטען בפנינו שאת כל הדברים האלה נתנו אותם הורים מאמצים של יפה דרעי, משפחת ורדרבר בניו יורק, כל פעם שאנחנו גילינו איזה שהוא פער, כי לא גילינו את זה בבת אחת, או גילינו איזה תשלום שמקורו לא ידוע, שלמה דרעי או אחרים שכן, מאותם מעט שכן מסרו לנו עדויות, אמרו שמשפחת דרעי קיבלה את הכסף ממשפחת ורדרבר ומזה שילמו'' (18484).

כך, לא בבת אחת, לא ברצון ולא ביוזמתו, החל נאשם 1 להעלות את שמם של בני הזוג ורדרבר כמי שנתנו לו את הכספים. ''אנחנו ממנו לא קיבלנו תשובה'', אומר הממונה הראשי על החקירה. שם זה הועלה כהסבר-דחק לשאלות ספציפיות
לוחצות של החוקרים. גם אז נעשה הדבר באי-רצון: ''כל פעם שהיה חסר משהו אמרו תראו זה גם כן ממשפחת ורדרבר''.

ורדרבר, לפי תאור ניצב-משנה גלבוע, היה פתרון נוח שנשלף ''כל פעם'' ''שגילינו איזה תשלום שמקורו לא ידוע''. אמרו ורדרבר, ולא פירשו. ''על הדרך של ההעברה לא כל כך רצו לספר לנו''.

סיכול חקירת אסתר: אחרי פטירת איסר, אישור גרסת נאשם 1 יכול לבוא רק מפי אסתר. כאמור, אסתר היתה בחיים, ואף שהתה בישראל בעת פתיחת החקירה. בעלה, איסר, נפטר כשלשה חודשים קודם לכן. היא העדה האותנטית והישירה, אם לא היחידה, לענין היקף הכספים שנתנו במשך השנים לבני הזוג
דרעי. תבוא היא ותאשר.

בדרך ההגיון, אילו אמת היתה בטענתו המתהווה, כי בני הזוג ורדרבר העתירו עליהם מאות אלפי דולרים, ולא רק סך 53,000 דולר האמורים, היה נאשם 1 נוקב בשם אסתר לאלתר באזני החוקרים. אף היה הוא פונה אליה, פנייה נרגשת ואומר
לה כדברים האלה: ''הגב' ורדרבר, את ואיסר המנוח עשיתם מצווה גדולה, אימצתם את יפה, השאתם אותה, ומאז העתרתם עלינו מממונכם ביד רחבה. עתה התרגשה עלינו צרה גדולה בשל הכספים שהענקתם לנו. נפתחה חקירה משטרתית נגדי. המשך כהונתי ועתידי - בסכנה. כל העיניים נשואות אליך ולמוצא פיך. עתה היטיבי עמנו את חסדך האחרון מהראשון. הואילי להופיע לפני משטרת ישראל, ולמסור לה עדות בענין הכספים שהעברתם אלינו. אם לא לעת כזאת זקוקים אנו לעזרתך''. נאשם 1 גם היה דואג להביאה במו ידיו למשטרה, כדי שתמסור עדות.

זו דרך המלך וזו הדרך היחידה שהיה חייב נאשם 1 ללכת בה, אילו היתה אמת בגרסתו. אך נאשם 1 הלך בדיוק בדרך ההפוכה: ניטרול אסתר כליל וגיוס עדים עקיפים אלטרנטיביים מעושי רצונו, שהם יעידו על מה שמנע נאשם 1 מאסתר להעיד.

ההסבר היחיד להתנהגות זו, הנעשית בניגוד לדרכם של דברים, הוא שנאשם 1 ידע שאסתר לא תאשר את גרסתו. היא המפתח לאמת. והאמת, כפי שיודעה הוא, וכפי שהוכחה אחרי-כן בראיות, מפריכה את גרסתו בענין סכומי העתק הנוספים
שביקש הוא לסבלם על גבם של בני הזוג ורדרבר. עדות מפי אסתר תוריד לטמיון את סיכויו למתן הסבר תמים לעושרו. עדות כזו תתייצב כשטן בדרכו. נזקה לא ניתן יהיה לתיקון. על כן, הכרח למנוע ממשטרת ישראל להגיע אל אסתר ולגבות
ממנה עדות.

מהראיות החלקיות שהגיעו אליהם, בעיקרן משליחי נאשם 1, הגיעו חוקרי המשטרה למסקנה שאסתר היא העדה העיקרית בפרשה זו. הכרח לשמוע דברים ישירות מפיה. על כן, כארבעה חודשים אחרי תחילת החקירה, באוקטובר 1990, ביקש ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה מנציג משטרת ישראל בניו-יורק
להיפגש, בין היתר, עם אסתר, ולברר עמה כמה כספים העבירו בני הזוג ורדרבר לבני הזוג דרעי, וכן אם שמואל וינברג האמור העביר כספים מהם לבני הזוג דרעי. שמואל הוא, כאמור, בנו של נאשם 3, אחיו של נאשם 2, וזרועו הארוכה של
נאשם 1 להכנת הגנתו.

כעוצמת החשש מנזק עדות כזו מפי אסתר, כן עוצמת המאמצים שעשה נאשם 1, על ידי שמואל וינברג ועל ידי חבריו בניו-יורק, לסכל בכל מחיר את חקירתה ידי משטרת ישראל.
שמואל זה, שהיה כה מעורה בחקירה וכה מגוייס למהלכיה, ידע על הגעתם הצפויה של חוקרי משטרת ישראל לניו-יורק למטרה זו. הוא נערך מראש כדי לקדם את פני הרעה. הוא נקט בכל דרכי התחבולה כדי להפיק את רצונו זה של נאשם 1 (פסקה 14 להלן).

מצד אחד, הוליך שמואל שולל את חוקרי המשטרה. בעורמה ניהל עמם משא ומתן מיגע, שבסופו יצאו החוקרים בידיים ריקות ולא השיגו את יעדם - חקירת אסתר. מצד שני, הפעיל שמואל על אסתר לחצים כבדים מנשוא, כדי למנוע ממנה להיחקר. הוא ניצל לרעה את בדידותה, את אלמנותה, ואת פחדיה מתקופת
השואה. הוא שיסה אותה בנציגי משטרת ישראל, ושיקץ אותם בעיניה: ''קומוניסטים'', ''החבר'ה הציונים'' שבאו ''לסובב'' את הראש של ''אשה זקנה''. שמואל גייס גם את אביו, נאשם 3, למטרה זו. זה אמר לה שלא תיחקר: ''איש לא צריך אותם'', פסק.

אחר שהצליח במזימתו, וחקירת אסתר סוכלה, צהל שמואל באזני אחיו, נאשם 2, על נצחונו: ''אמרתי לו [לתנ''צ גורני, קצין במשטרת ישראל שנתבקש לפגוש את אסתר] שישק בתחת, תחפש את החברים שלך, תחזור בחזרה מאיפה שבאת''.

אין ספק כי סיכול חקירת אסתר נעשה במצוותו ולשביעת רצונו של נאשם 1. נאשם 1 שלט בעדויות שחפץ בהן כדי לייסד עליהן את הגנתו. אילו סבר נאשם 1 שעדות אסתר עשויה לסייע בידו, היה יוצא מכליו כדי לוודא שתופיע, שתיחקר, ושתפרוש את גרסתה לפני המשטרה. נאשם 1 גם שלט באנשיו, ובמיוחד באלה שטיפלו בפרשת הגנתו, ובראשם - שמואל. אין להעלות על הדעת כי שמואל סיכל ביוזמתו, חקירת עדה עיקרית שהיא גם מעין האם המאמצת של אשת נאשם 1, יפה דרעי.

די בעובדה זו, של סיכול שמיעת עדות עדת ההגנה פוטנציאלית העיקרית, כדי ללמוד כי הגנת נאשם 1 המיוסדת עליה, שקר וכזב היא. כי אין משתיק את האמת לא מי ששקר בימינו.

הקלטת אסתר בסתר: סיכול חקירת אסתר בידי המשטרה פטר את נאשם 1 מעוקצה של עדותה. אבל אי-העדתה יצרה חלל. חלל זה עלול להיזקף לחובתו בבוא היום. מאידך, ניתן למלא חלל זה בתוכן מועיל, וליהנות מדובשה של עדותה. זאת על ידי הקלטת שיחות מתודרכות עם אסתר בהקלטת סתר.

הקלטות כאלה הן ראיה מועילה בכל מקרה: אם תיחקר אסתר ותאמר במשטרה דברים לרעת נאשם 1 - יבואו דבריה האותנטיים כביכול בהקלטות ויסתרו את אמרותיה. ואם לא תיחקר - יהיו דבריה בהקלטות הראיה היחידה מפיה. לקלטות מתוצרת עצמית אין קול ואין פרסום. הן יהיו בלעדית בידי נאשם 1 בידיעתו. ירצה - ישתמש בהן, בכולן או בחלקן. ירצה - יצניען והיו כלא היו. על כן, לכאורה, יש אך יתרון בראיית-סתר זו. ראיה זו גם תהלום את יתר הראיות שמפיק נאשם 1, שהיא, כמו התצהירים, מתוצרת עצמית היא.

על כן, בד בבד עם מאמציו לסכל את חקירתה במשטרה, החל שמואל וינברג להקליט את אסתר בסתר בנובמבר 1990. הוא המשיך בהקלטות בחודשים הבאים, עד סמוך לפטירת אסתר (פסקה 15 להלן).

ארבע קלטות הוגשו לבית המשפט כראיה מטעם נאשם 1. לגבי אחת מהן הוגש העתק הקלטת, לא המקור. אין בטחון שאלה כל הקלטות שהוקלטו. גילוי קיומן והגשתן כראיה נתון בסימן התמרונים. על כן, אין הקלטות בחזקת ראיות מהימנות שניתן לסמוך עליהן ממצא, אף בהתעלם מתוכנן.

ואולם, גם תוכנן גורע ממשקלן. ניכר כי שמואל בא לאסתר במרמה כדי לגנוב את דעתה. הוא מקליטה בלא ידיעתה כגנב במחתרת. השיחות מגמתיות ומלאכותיות. שמואל מנסה בעורמה לשים דברים בפיה וללוכדה בלשונה. הוא אינו מציג לה
גרסה בשלמותה. הוא משליך לשיחה פירורי פרטים, זעיר פה זעיר שם, כדי לא לעורר את התנגדותה.

ואולם, אחר כל הדברים האלה, הקלטות אינן מועילות לנאשם 1 בשיחות ניתן אולי להצביע, וגם זאת אך ורק גיבוי ''פרשנות'' של שמואל, על התבטאויות שיתמכו כביכול בגרסת נאשם 1. אך המשקל המצטבר של הדברים פועל נגדו. ולא רק הדברים כלשונם, אלא גם כרוחם, ולפי הטון שבו נאמרים הדברים, כפי
ששומעם המאזין לקלטות.

תעשיית ראיות: אחר שסולק מוקש מסוכן זה שבדמות גרסה ישירה מפי אסתר, פונתה הדרך לנטיעת גרסת נאשם 1 בפי עדי-שוליים, שיעידו עדויות שמיעה על מה שנודע להם כביכול מפי בני הזוג ורדרבר על מה שנתנו במשך השנים לבני הזוג דרעי. בפי עדים כאלה דמו בני הזוג ורדרבר כמי שנהגו לעמוד
בראש כל חוצות ולספר מה כספים העתירו על בני הזוג דרעי. כל אלה יעידו עדויות מסביב לענין, כשהעדה העיקרית, אסתר ורדרבר, חיה וקיימת, אך פיה חסום.

הגשת תצהירים מפי עדים עקיפים בענין מה שנתנו בני הזוג ורדרבר, בשעה שאסתר בחיים, והיא אינה מעידה, היא בעצמה ראיה לאפסותם. דומים הם למי שעוזבים מים חיים ''לחצב להם בארות, בארות נשברים אשר לא יכילו המים'' (ירמיהו ב: יג). גם הדילוג על עדויות קרובות יותר לאסתר (כגון: בת דודתה –
רוז גיטליס, וחברתה הקרובה - פיי זיגפריד), אומרת דרשני. חסימת פיה של עדה עיקרית, וסלקטיביות בבחירת עדים, עומדות בסימן הנסיון להערים על האמת.

זאת ועוד: כל הרעיון של הגשת תצהירים בחקירה פלילית הוא רעיון מוזר. נאשם 1 אינו מפנה את עדיו למשטרה כדי שימסרו לה את הידוע להם, וכדי שהיא תגבה על פי כלליה גרסה מהם. הוא יוצר מסלול עצמאי של ראיות במשפט פלילי, שבו הוא המנווט והוא השולט. עדיו לא ייחקרו במשטרה, ולא לה ימסרו בהודעה את גרסתם הראשונה. את גרסתם ימסרו לנאשם 1 בתצהיר. כך גרסתם מתחילתה – תוכן, תעוצב, תגובש, תסונן, תזוכך, ותנוסח מראש בידי אנשיו ובידי עושי דברו,
ותאשר את פרטי הגנתו. לכשיעלו אלה ויבואו לחקירה על תצהיריהם - יהיו כבר מחוייבים בגרסה.

הכזב שבתצהירים יתגלה במהרה בחקירת המצהירים על תצהיריהם, אם בעדותם בניו-יורק ואם בעדותם בארץ. חמשת התצהירים יקרסו כולם ויתגלו כתצהירי שקר (ראה פסקה 16 להלן).

הנסיון להחתים את אסתר על תצהיר כזב:

נאשם 1, על ידי עושי דברו, מכין טיוטת תצהיר לחתימת אסתר. תוכנו כוזב. ניסוחו מתוחכם. כולו חללים ככברה, שניתן למלאם בתוכן שיחפוץ. יש בו גם מלכודות לרוב. עדי הגנה ניסו לשכנע את אסתר, ואף הפעילו עליה לחצים, כדי
שתחתום על התצהירים. גם עורך-הדין של נאשם 1 בניו-יורק נתבקש לתרום חלקו בשכנועה. הלחצים היו קשים מנשוא. בעטיים היתה אסתר שבורה וקרועה בתוכה.

בשיחות האחרונות שהקליט שמואל וינברג בסתר מפיה (נ464/ חלק ראשון ושני), הוא מספר לה על מצוקת נאשם 1: ''אומרים [במשטרה] שאריה משקר, הם לא מאמינים''. על כן גורל נאשם 1 נתון בידיך. אך אסתר אינה מזדעזעת. היא אינה מוכנה לגונן על נאשם 1, אף נוכח הסכנה המרחפת מעל ראשו. היא אינה מוכנה לאשר את טענותיו. נהפוך הוא: לדידה, האשם רובץ כולו לפתחו של נאשם 1. היא זועמת על רכישת הדירה שברחוב הקבלן. היא, לדעתה, דירת-ראווה שנאשם 1 קנה אותה ''כדי לנקר את העיניים לאנשים''. ''האם אי-פעם שמעת ששר בישראל... שיעשה לעצמו דירות פאר, אף אחד מהממשלה בישראל לא עשה לעצמו לוקסוס''.

שמואל אינו מרפה. אסתר מפרפרת בין ידיו. נאנקת. טוב מותי מחיי, אומרת היא. אם צרות כאלה מתרגשות על ראשי על מה שגמלנו לאריה דרעי, למה לי חיים. היא חושדת בכוונות שמואל ובכוונות נאשם 1 כלפיה. היא חשה שנאשם 1 מבקש לקחתה ''קורבן''. ''הוא רוצה לכסות את עצמו'', ''הוא הולך להטיל את זה על איסר ועלי'', ''רוצים שאני אכנס לבית הסוהר בשביל אריה... אני לא רוצה להכנס לבית הסוהר'', ''לכם כלום לא איכפת, שיקחו אותי לכלא''. ''הוא עשה את זה והוא יאכל את זה'', היא מטיחה. לכן, דוחה היא בנחרצות את הנסיון
להחתימה על תצהיר הכזב.

למגינת לבו של שמואל, מודיעה לו אסתר כי ''מחר'' מתכוונת היא ללכת לעורך-דין אחר ולעשות תצהיר אחר. שמואל מציע לה ללכת לעורך-הדין של יפה. אסתר דוחה את ההצעה בשאט נפש. ''הוא עו''ד של ה'מאפיה''', ''הוא העו''ד הגדול
ביותר שיש בין כל הבנדיטים''. עורך-הדין שלה יכתוב לה תצהיר אחר. לא לכך פילל שמואל. לא למסמך שאסתר תכתוב בו דברים כרצונה.

בשיחה האחרונה שהקליט (נ464/ חלק שני), מנסה שמואל לברר עם אסתר את תוצאות השיחה עם עורך הדין. הוא שואלה: ''העו''ד אמר לך שאת בסיכון?'' (שם, עמ' 1). גם שיחה זו עומדת בסימן נסיונותיו העקביים של שמואל להחתים

את אסתר על טיוטת התצהיר שהכין.

כעבור זמן מה מוצאת אסתר את מותה הטראגי בתאונת דרכים, ממנה לא תקום. את האמת לקחה אסתר עמה לעולם האמת. באמת זו לא חפץ נאשם 1.

במות אסתר, מותירה היא אחריה שתי ראיות אלה: ההקלטות וטיוטת התצהיר שעליו סרבה לחתום. שתי הראיות יחדיו הן מתוצרת נאשם 1. הגולם קם על יוצרו. שתיהן ראיות נגדו. בהן יש שלילה פוזיטיבית לגרסתו. אסתר אינה מאשרת כל מה שנאשם 1 טוען לו בענין כספי היתר שבני הזוג ורדרבר כביכול נתנו לו. לכל היותר, יש בקלטות אישור לנתינה האמורה: 12,000 דולר ליפה בתקופת האירוסין, כספים דרך וינגרטן, וכספים מסוימים שניתנו לבני הזוג דרעי ביד בעת שביקרו אצל בני הזוג ורדרבר בארצות הברית. אסתר איננה מאשרת נתינת הכספים שהם נשוא כתב האישום.





אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

האם העדות של אילון תסבך את ליברמן? - ישראל היום, 25.12.2012 - העיתונאי שלמה צזנה








אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

הרשת החברתית "פייסבוק" בשירות "תעשיית הרצח"

בדצמבר 2009 - פתחתי לראשונה פרופיל בפייסבוק, בעזרתו של אחייני, גור. עד אז לא התנסיתי בגלישה באינטרנט, וכמובן לא ידעתי דבר על רשתות חברתיות ובלוגים.
עם הצטרפותי, היה ברור לי, כי "תעשיית הרצח", השולטת על חיי, תפעל נגדי גם וירטואלית, ולא אוכל להתגונן, בהיותי חסרת ידע בתחום הזה, ומנגד מעסיק הפשע השטני הזה, אנשי מחשב המתמחים בפשעי מחשב.

להלן אפרוס בפניכם סוגי התנכלויות זדוניות, מבית היוצר של "תעשיית הרצח", שמלווים אותי כאן בפייסבוק, וכאלה  מלווים אותי גם בחיי האמיתיים. 

ניסיונות לייחס לי חברויות בפייסבוק עם כהי עור זרים כחלק מתכנית להצמיד לי זהות בדויה 


הודעות מטרידות ומוזרות בפייסבוק





בדצמבר 2012 - אני מסכמת 3 שנים, במהלכן נחשפתי להתנכלות שוטפת וזדונית מידי עבריינים המצויים, הן בין צוות פייסבוק, והן בין חבריי, שנשתלו לי ע"י "תעשיית הרצח"


רשומה עדיין בכתיבה.


אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.