יום רביעי, 13 בפברואר 2013

עדות מצמררת של שרונה גל, בה היא חושפת התנכלות מתמשכת ואלימה שהיא וילדיה חווים מידי פקידי סעד המופעלים נגדם ע"י בעלי אינטרסים כלכליים, המבקשים לחסלה, ולהשתלט על מניותיה בקיבוץ.



להלן תמללתי את הסירטון: 

עדות מצמררת של אימא שבתה הוצאה מהבית ע"י עובדי הרווחה

כיתוב על המסך:
אירוע תקשורת - איילה שטגמן - ילדים בסיכון - לאן? - 23 באוקטובר, 2008
בחסות: איגוד התקשורת והעיתונות בישראל.
סיפורה של משפחה מקיבוץ משמר השרון, שנרדפת מזה שנים רבות ע"י רשויות הרווחה. הבת הבכורה בת ה-9 נלקחה בכפייה ע"י פקידי סעד, לפנימייה, ורשויות הרווחה בעמק חפר, עומדים להוציא בכפייה גם את שאר שלושת ילדיה של המשפחה מן הבית.

שרונה גל קוראת מתוך דף שהכינה מראש
אנו משפחה מקיבוץ משמר השרון בעמק חפר, אמא, אבא ו-4 ילדים.
בעלי קיבוצניק, דור שלישי בקיבוץ.
כבר בשנה הראשונה לנישואינו, עוד לפני שנולדו הילדים, נתקלנו בעוינות מצד חברי הקיבוץ, אשר סירבו לקבל את נוכחותינו במקום, והחרימו אותנו.
מזכיר הקיבוץ, נדב באור, הדגיש בפניי, כי לעולם לא אתקבל לחברות בקיבוץ, וחברי הקיבוץ לא יאפשרו לי לחיות בקיבוץ.
מזכיר הקיבוץ, נדב באור, אף איים עלי, כי אם לא אעזוב את הקיבוץ, משפחתנו תהייה נרדפת על ידם.
ניסינו לפנות לגישור אך ללא הואיל.
לאחר לידת בתי הבכורה, הגיעו עובדי רווחה מטעם הקיבוץ. הם החלו לבצע בביתנו מדי תקופה ביקורי בית. הם טענו, כי אנו חייבים לתת להם להיכנס, ולבדוק את הבית. ורק כיום אני מבינה, כי עפ"י חוק, זכותי המלאה להתנגד להכנסתם אלי הבייתה.
התגוררנו בדירת 2 חדרים בגודל 30 מ"ר, לאחר לידת בתנו הרביעית, עברנו לדירה מוזנחת ובמצב ירוד. החלטנו לשפץ אותה, אך הקיבוץ התנגד לשיפוץ מטעמנו, וחזר שוב להתנכל לנו.
בעלי שעבד לולן 14 שנה בקיבוץ, פוטר מעבודתו בפתאומיות, וללא מכתב פיטורין.
ללא מכתב פיטורין, הוא לא יכל לקבל דמי אבטלה. 3 חודשים חיינו ללא משכורת. 
מקץ 3 חודשים הוא מצא עבודה חדשה. הוא נפצע קשה ושכב שנה בבית עם רגל מרוסקת, ועבר 3 ניתוחים.
בתקופה הזו, הרווחה נכנסה שוב לביתנו והפעם החליטו לקיים ועדת החלטה. 
בוועדת ההחלטה, עמדתי מול 12 עובדי רווחה, אשר איימו עלי, שאם לא אחתום על מסמכים, לא אקבל עזרה לבתי. את התסקיר שהם כתבו הם סרבו למסור לי.
בשל פציעת בעלי, החלטתי לצאת לעבודה, אך העובדים הסוציאלים דרשו מרופא המשפחה, וזה מוקלט, להימנע מלתת לי אישור עבודה, דבר שהיקשה עלי עוד יותר על מציאת עבודה, ודרדר את מצבנו הכלכלי.
במהלך תקופה זו נחקרה בתי במשך שנתיים תמימות.
שנתיים שלמות... שנתיים שלמות היא נחקרה בידי מנהלת בית הספר... יש לי הוכחה מהמשטרה, בשיתוף משרד הרווחה ומאחורי גבי (הילדה היתה בכיתה א').
(בקול בוכים) מנהלת בית הספר תחקרה אותה מדי יום ביומו, אודות העובר עליה בבית, עד לפרטי פרטים, שאלה שאלות מכוונות, דיברה איתה בין השאר על הרחקה מהבית למשפחה אומנת.
לאחר שבתי סירבה בתוקף ללכת לבית הספר (בשל טראומת החקירות הבלתי פוסקות), נאלצנו לשלוח אותה בכפייה לבית הספר.
באחד הימים הילדה לא חזרה מבית הספר, דאגנו שמא קרה לה משהו. הגענו מיד לבית הספר, ומצאנו אותה מבוהלת בתוך חדר אליו הוכנסה. 
עובד סוציאלי שהיה במקום, לפת את חולצתי בחוזקה וקרא לעברי:
את אימא מתעללת!!!
את אימא מתעללת!!!
את אימא מתעללת!!!
השתחררתי מאחיזתו, סטרתי לו סטירה וברחתי מהמקום.
בעודי מתרחקת מן המקום, שמעתי אותו אומר: "...יופי, יש לי עוד מה לכתוב!!...".
באותו לילה הגיעו לביתי 4 ניידות משטרה, שטענו כי אני מסוכנת לבתי.
נלקחתי בפיז'מה... בפיז'מה ויחפה, נלקחה בתי למרכז חירום (בקול בוכים) בחקירת המשטרה הואשמתי בהכאת בתי. לא ידעתי את זה אפילו.
במשך חצי שנה, למרות שאין סימנים, אין אישפוזים, אין הוכחות, אין לנו תיקים במשטרה, ואף הילדה הכחישה בפני חוקרת ילדים מספר פעמים, שלא הוכתה מעולם, לא הוכתה מעולם בחגורה... חצי שנה האשימו אותי שנתתי לה מכות בחגורה, כשאין שום סימנים, ולמרות שהתיק נסגר במשטרה, נותקתי מבתי, אני לא רואה אותה, אני לא פוגשת אותה, הילדה שלי עברה יסורים, היא עברה בחצי שנה 4 פנימיות. 
בפנימיה אחת בבית אפל, אמר לה המנהל, גבי קונפינו: אימא שלך משוגעת.
הילדה הוכתה ע"י מדריכה בשם ויקי.
הילדה עברה תאונת דרכים והתאונה הוסתרה מאיתנו. לא גלו לי את זה. 
מדריכה אחרת קראה לה בפנימיה שניה: זונה ושרמוטה.
הילדה אף אוימה בסכין ע"י ילדה בפנימית טירת הילד. המשטרה יודעת את זה.
בפנימיית הדסים, הוכנסה הילדה לחדר עונשים, כי ביקשה לחזור הביתה, לאחר ששמעה בבית המשפט כי יש כוונה להחזירה הביתה.
בפנימיית נרדים, בניהולו של מתי רוז, אסור להיפגש, אסור לשוחח עמה בטלפון, אין שום קשר איתה, והיא אינה יכולה לבקר בבית 10 חודשים.
בעקבות עדותה של בתי על קיום יחסי מין בין קטינים בפנימיה, עדות שפורסמה בערוץ 1, היא עברה הפחדות ואיומים בפנימיה הנוכחית, נרדים.
אני רוצה לציין, שאני... ( מתקשה לדבר ופורצת בבכי)... תסתכלו עלי, אני ילדה דור שני להוצאה מהבית... אני יצאתי מהבית, אני הוצאתי מהבית, 3 שנים בפנימיה, ועברתי ניסיון אונס.
בוועדת החלטה שהתקיימה לאחרונה, קבעה פקידת סעד מחוזית, מיכל מילשטיין-בוקובסקי, כי יש להוציא את שאר ילדיי מהבית... (בוכה ומצביעה לכיוון הכניסה) ...שלושה ילדים שיושבים בחוץ... יש להוציא את ילדינו מהבית, וכהרגלם, הטילו איפול על הנושא. 
מה חטאנו?
מה פשענו?
אני לא יודעת.
אנחנו עומדים חסרי אונים מול הממסד המפלצתי הזה שנקרא, משרד הרווחה, אשר צעד אחר צעד, הורס את ילדנו ואותנו, בשם קלישאה לא ברורה וחסרת תכנים ששמה "טובת הילד"...
ואין מי שיעזור לנו לצאת מהסיוט הרע הזה.
אני לא ישנה בכלל... אני כל לילה מחכה שהמשטרה תבוא ותדפוק לי בחלון... (פורצת בבכי ועוזבת את המקום).



להלן הכיתוב שהופיע על רקע תמונתה של הילדה:
הילדה ל. 
משרד הרווחה תובע מן המשפחה לעבור בדיקת מסוגלות הורית על חשבונה של המשפחה.
עלות בדיקה זו היא -.15,000 ש"ח לאדם
שני הורים -.30,000 ש"ח
עוד צד אפל בתעשיית הכסף של העובדים הסוציאלים.
==========================



אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

תגובה 1: