בשנת 2009 - 16 שנה לאחר שסילקה אותי מביתה ומנעה ממני כל קשר עם הוריי שהיו כלואים בביתה, התקשרה אלי אחותי ציפי, וביקשה לפגוש אותי. זו הייתה לי פגישה קשה.
לא הכרתי את אחותי. היא הייתה שבר כלי, וסיפרה לי, כי עמדה להתגרש מבעלה, שאמלל אותה.
בשיטות נוכליות ומאניפולטיביות, תוך הפעלת לחץ נפשי, ניתק אותה בעלה, מבני משפחתה, גם לה לעזוב את חוג ריקודי העם, שמאוד אהבה, וגם הקשר עם החברים מן העבר נותק.
כשהיא מבודדת ומנותקת, מצאה עצמה אחותי, גם מותקפת ע"י בני משפחתו של בעלה שהתעללו בה, עד שנאלצה לאסור עליהם לבוא אל ביתה.
וזה לא הכל...
אחותי מצאה עצמה חיה בבית אפל ומנוכר.
ערבי שישי, בהם כל בית יהודי, מקיים ארוחה משפחתית ברוח המסורת, אצל אחותי זה היה סתם עוד יום של חול רגיל.
אחותי בישלה, אך לא הייתה ארוחה משפחתית. כל אחד, אכל כשהתחשק לו. השולחן לא כוסה במפה לבנה, לא היה יין ונרות, לא חלות ולא אווירת שבת.
ביום שישי הראשון שבקרתי את אחותי בביתם, ששכרו, במושב בית חנניה, כחודש לפני שאחותי התקשרה אלי, הייתי עדה למתקפת התעללות שטנית, שאחותי חוותה מידי בעלה ובתם, ערבה. זו הייתה מתקפה יזומה ומתואמת בין בעלה ובתם, ערבה, אך על כך בנפרד.
בתוך כל הטרוף הזה, אין פלא שאחותי חיפשה להתנחם, ומצאה את הנחמה באכילה בלתי מבוקרת, דבר שנתן ביטויו בממדי גופה.
הבנתי, כי חיסול הארוחה המשפחתית בימי שישי, נועדה ליצור ניכור בין בני בית, שהוא תנאי הכרחי לשכנע בן משפחה אחד לפעול נגד השני.
אמרתי לעצמי, שאנסה להנהיג שוב שולחן שבת מסורתי בבית של אחותי, וזה לא היה קל. אחותי שיתפה פעולה בשמחה, היא השקיעה בבישול מאכלים מיוחדים, הקפידה על כל סממן מסורתי. וכל יום שישי הייתי מגיעה ועודדתי את בני הבית לשבת יחד סביב שולחן השבת, ונתקלתי בנסיונות זדוניים מצד בעלה וחלק מהילדים, לטרפד את הארוחה המשפחתית.
הקשר המחודש שלי עם אחותי, החזיק כחודשיים בלבד, ושוב נדרשה אחותי לנתק איתי את הקשר, ונאלצה להיכנע ללחץ שהפעילו עליה בעלה ובתם, ערבה.
יש לי ידיעה מבוססת, כי אחותי ציפי מופעלת באופן שוטף בחייה, תחת היפנוזה.
חזרה ל"ציפי אחותי הקטנה ממני בשנתיים"
הרשומה עדיין בכתיבה.
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.
לא הכרתי את אחותי. היא הייתה שבר כלי, וסיפרה לי, כי עמדה להתגרש מבעלה, שאמלל אותה.
בשיטות נוכליות ומאניפולטיביות, תוך הפעלת לחץ נפשי, ניתק אותה בעלה, מבני משפחתה, גם לה לעזוב את חוג ריקודי העם, שמאוד אהבה, וגם הקשר עם החברים מן העבר נותק.
כשהיא מבודדת ומנותקת, מצאה עצמה אחותי, גם מותקפת ע"י בני משפחתו של בעלה שהתעללו בה, עד שנאלצה לאסור עליהם לבוא אל ביתה.
וזה לא הכל...
אחותי מצאה עצמה חיה בבית אפל ומנוכר.
ערבי שישי, בהם כל בית יהודי, מקיים ארוחה משפחתית ברוח המסורת, אצל אחותי זה היה סתם עוד יום של חול רגיל.
אחותי בישלה, אך לא הייתה ארוחה משפחתית. כל אחד, אכל כשהתחשק לו. השולחן לא כוסה במפה לבנה, לא היה יין ונרות, לא חלות ולא אווירת שבת.
ביום שישי הראשון שבקרתי את אחותי בביתם, ששכרו, במושב בית חנניה, כחודש לפני שאחותי התקשרה אלי, הייתי עדה למתקפת התעללות שטנית, שאחותי חוותה מידי בעלה ובתם, ערבה. זו הייתה מתקפה יזומה ומתואמת בין בעלה ובתם, ערבה, אך על כך בנפרד.
בתוך כל הטרוף הזה, אין פלא שאחותי חיפשה להתנחם, ומצאה את הנחמה באכילה בלתי מבוקרת, דבר שנתן ביטויו בממדי גופה.
אמרתי לעצמי, שאנסה להנהיג שוב שולחן שבת מסורתי בבית של אחותי, וזה לא היה קל. אחותי שיתפה פעולה בשמחה, היא השקיעה בבישול מאכלים מיוחדים, הקפידה על כל סממן מסורתי. וכל יום שישי הייתי מגיעה ועודדתי את בני הבית לשבת יחד סביב שולחן השבת, ונתקלתי בנסיונות זדוניים מצד בעלה וחלק מהילדים, לטרפד את הארוחה המשפחתית.
הקשר המחודש שלי עם אחותי, החזיק כחודשיים בלבד, ושוב נדרשה אחותי לנתק איתי את הקשר, ונאלצה להיכנע ללחץ שהפעילו עליה בעלה ובתם, ערבה.
יש לי ידיעה מבוססת, כי אחותי ציפי מופעלת באופן שוטף בחייה, תחת היפנוזה.
חזרה ל"ציפי אחותי הקטנה ממני בשנתיים"
הרשומה עדיין בכתיבה.
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה