פרשת יפה ואריה דרעי, שהחלה בניצול זוג קשישים עריריים, ניצולי שואה, איסר ואסתר ורדרבר, והסתיימה ברצח הקשישה.

ה ר ק ע

איסר ואסתר ורדרבר, ילידי פולין, היו זוג קשישים עריריים, ניצולי שואה תמימים, אשר בשנת 1957 הגיעו לניו-יורק וקבעו בה את מקום מושבם.

בערוב ימיהם, מצאו עצמם הזוג ורדרבר, מובלים לארץ ישראל, אל בית היתומות וינגרטן בירושלים, שם הפגישו אותם עם היתומה, יפה כהן, בת-19, שעמדה להינשא לבחיר ליבה, אריה דרעי. 

יפה ואריה, הוצגו בפני הקשישים כזוג חסר כל.
וסוכם בין הצדדים, כי הקשישים יממנו את עלות אירוסיהם, חתונתם, ודירתם הראשונה, של הזוג הצעיר, ובתמורה מבטיחים בני הזוג לקרוא לילדים שיוולדו להם ע"ש הורי הקשישים שנספו בשואה.

בית היתומות ויינגרטן בירושלים, היה היחיד שהקשישים ביקרו בו, והיתומה יפה, הייתה היחידה שהציג בפניהם הרב פישל וינגרטן, מנהל בית היתומות. מכאן ברור, שהקשישים לא באו לחפש את היתומה שתמצא חן בעיניהם מתוך כלל היתומות במוסד, אלא באו לפגוש את הזוג האחד והיחיד, שמישהו הועיד אותו להם מראש. 
מישהו בישל את המפגש הזה, תוך שהוא מוליך שולל את הקשישים התמימים, שנפלו כפרי בשל למלכודת שטמנו להם.

אריה דרעי, התבלט כבר בבגרותו כעסקן ציבורי, כאשר שימש מזכיר הישוב החרדי, מעלה עמוס, והיה חבר המועצה האזורית גוש עציון. עלייתו המוקדמת לעמדות כוח, משכה אליו בעלי הון שזיהו את הפוטנציאל הטמון בבחור הצעיר הזה, לקידום האינטרסים הכלכליים שלהם, ואלה הגישו לאריה דרעי, על מגש של כסף, את זוג הקשישים התמימים האלה, ניצולי השואה, כשוחד.

לציין, כי הזוג ורדרבר, הנציח את הוריו באופנים שונים. מעולם קודם, לא עלה על דעתם להנציח את הוריהם בדרך שבה סגרו עם הזוג דרעי. 

כך למשל, במרץ 1987, הנציחו הזוג ורדרבר את הוריהם ע"י הכנסת ספר תורה לבית הכנסת על שמם, ואף הזמינו לאירוע את אריה דרעי, ומימנו את הוצאות הגעתו.

בינואר 1981 - הזוג דרעי התחתן, ובני הזוג ורדרבר ממן להם את אירוסיהם, נישואיהם ואת רוב עלות דירתם הראשונה.
לבתם הבכורה, קראו שמחה ביילה. (שמחה, ע"ש אמה המנוחה של יפה, וביילה, ע"ש אמה המנוחה של הקשישה אסתר ורדבר).
לבת השנייה, קראו שפרה יוכבד להנצחת משפחת ורדבר.
לבת השלישית, קראו אסנת.
לבנם, קראו יעקב, ע"ש אביו של איסר.

בסוף 1983 -  פנה אל אריה דרעי, הרב וינברג, מנהלה וראש מוסדותיה של עמותת לב בנים, וביקשו שישתלב בישיבה כנותן שיעור, אך מהר מאוד התקדם דרעי והיה למנהל האדמיניסטרטיבי של העמותה.
ואלה ארבעת מנהלי ישיבת לב בנים, ששמם יקשר בהמשך לפרשת דרעי: 

• הרב אריה וינברג - מנהל עמותת לב בנים
• בנו, משה וינברג 
• בן נוסף, שמואל וינברג
• יום טוב רובין, גזבר עמותת לב בנים

מכאן מתחילה פרשת דרעי:

בינואר 1985 - מתמנה אריה דרעי, עוזר לשר הפנים.
בדצמבר 1988 - מושבע אריה דרעי לשר הפנים.

בתקופה זו, שאריה דרעי שימש בתפקידים בכירים בממשלה, הוא קיבל שוחד ממנהלי ישיבת לב בנים, שרצו להתקרב אליו, בהיותו כוח פוליטי שולט, ולזכות בטובות הנאה ממנעמי השלטון. אריה דרעי, שקלט את עוצמת הכוח שבידיו, הפך את מנהלי עמותת לב בנים לשפוטיו ועושי דברו. 
השוחד ששולשל לכיסם של הזוג דרעי, שילש את הונם, באופן עצום מעל ליכולתם, ומתנות הקשישים נעשו קטנות עליהם, וגם הקשר עם הקשישים היה להם לנטל. כך למשל, בינואר 1990, החמיר מצב בריאותו של איסר, ואריה דרעי, נסע באותו זמן לארה"ב בתפקידו כשר הפנים, וגם שהה בניו-יורק, אך לא טרח לבקר את איסר בבית החולים.

בתאריך 10.6.1990 - פשטה המשטרה על משרד הפנים בראשותו של דרעי, ופתחה בחקירה, שבסופה התגבשו 2 תיקים פליליים נגד אריה דרעי: תיק ציבורי ותיק אישי. לענייננו, אתמקד רק בתיק האישי, שהוגש לבית משפט בתאריך 20.6.1993, בגין קבלת שוחד בסך של 150,000 דולר מעמותת לב בנים בהיותו עובד ציבור.

אריה דרעי הודה בעובדות, אך ניסה להכשיר את הכסף שקיבל כשוחד. הוא ידע, כי אם יטען שהכסף בא לו ממקורות עצמיים, ביהמ"ש לא ישתכנע, מאחר ומדובר בפרק זמן קצר מאוד, כ-5 שנים, בהם שימש מנכ"ל משרד הפנים, ואח"כ שר הפנים, שבו שולש הונו, עד כי רכש כמה דירות, אחת מהן, דירת פאר רחבת ידיים דו מפלסית ברח' הקבלן.

עושר רב כזה לא יכול להתיישב עם הכנסותיו באותה עת כעובד ציבור, וזאת הבין אריה דרעי, לכן אימץ גרסה, לפיה עושרו בא לו ממקור חוץ. בתוך כך טען, כי הכספים שקיבל מעמותת לב בנים, לא היו כספי שוחד, אלא כספי ירושה שקיבל מידי הקשישים ורדבר, אותם הוא מכנה, ההורים המאמצים של רעייתו, יפה, וכי עמותת לב בנים, היו רק המתווכים, בין הקשישים לבינו.

כדי לתמוך בגרסתו, לפיה הכספים שקיבל לא היו כספי שוחד אלא, כספי ירושה שקיבל מידי הקשישים ורדרבר, פנה אריה דרעי אל הקשישה אסתר, וביקש ממנה שתחתום לו על תצהיר שקרי שהכין, אך הקשישה לא הסכימה לחתום על התצהיר השקרי, ואריה דרעי, באמצעות עושי דברו, שהם מנהלי ישיבת לב בנים, הפעיל עליה לחצים כבדים, אך הקשישה עמדה בסירובה.

אריה דרעי הבין, כי לא יצליח לשכנע את אסתר ורדרבר הקשישה, ניצולת שואה תמימה, לחתום על תצהיר שקרי, ויותר מכך, הוא הבין שהיא תשתף פעולה עם המשטרה ותעיד נגדו. 
ואז בתאריך 28.6.1991, מצאה אסתר ורדרבר את מותה בתאונת דרכים קטלנית, בעת שחצתה את השדרה בשכונת מגוריה בניו יורק, ומשאית מחצה אותה למוות.  בת דודתה של הקשישה שהייתה עדה לתאונה, סיפרה למשטרה המקומית, כי הנהג הדורס הוא מהגר רוסי.

רצח אכזרי מאוד.
השימוש במשאית ולא במכונית פרטית, אינה מקרית. 
היה צורך להבטיח שהקשישה לא תישאר בחיים בשום מצב. לו נעשה שימוש במכונית פרטית, היה סיכוי שהקשישה תיוותר בחיים כנכה, ותמשיך להוות איום על אריה דרעי.

אחרית דבר. 
בתאריך 17.3.1999, מורשע אריה דרעי בתיק האישי, בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ונגזרו עליו 4 שנות מאסר בפועל וקנס. 
ביהמ"ש קבע, כי אין בסיס לטענתו של אריה דרעי, כאילו עמותת לב בנים היו מתווכים לכספים שהקשישים נתנו לו, אלא, עמותת לב בנים, הם המקור של הכספים שנתנו לאריה דרעי, כשוחד.

 

בפסק הדין כתבו השופטים - ויקיפדיה:

"קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכשלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים... חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות."

מתוך פסק הדין שניתן ע"י השופט צמח:

בעת פתיחת חקירת המשטרה, הייתה עדיין הקשישה, אסתר ורדרבר, בחיים, ואף שהתה בישראל, וביקרה בבית הזוג דרעי. אך למרות שהיא העדה האותנטית והישירה, אם לא היחידה, לעניין הכספים שהזוג דרעי טוענים שקיבל ממנה ומבעלה, דרעי לא מצא לנכון לבקש ממנה שתאשר את גרסתו.

כ"כ, באוקטובר 1990, כאשר ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה ביקש מנציג משטרת ישראל בניו-יורק להיפגש עם אסתר, כדי לאמת עמה את גרסתו של דרעי, הפעיל דרעי את זרועו הארוכה, שמואל וינברג ואת חבריו בניו-יורק כדי לסכל בכל מחיר את חקירתה בידי משטרת ישראל.

כ"כ, הפעיל שמואל וינברג, על אסתר, לחצים כבדים מנשוא, כדי למנוע ממנה להיחקר ע"י נציגי משטרת ישראל, תוך ניצול לרעה את בדידותה, אלמנותה, ופחדיה מתקופת השואה.  

סיכול חקירת אסתר נעשתה במצוותו ולשביעות רצונו של אריה דרעי, שהרי אין להעלות על הדעת כי שמואל סיכל ביוזמתו חקירת עדה עיקרית שהיא מעין אם מאמצת של אשתו. די בעובדה זו כדי ללמוד כי הגרסה של דרעי, היא שקר וכזב.

בנובמבר 1990 החל שמואל וינברג להקליט את הקשישה, אסתר ורדרבר, עד סמוך לתאריך 28.6.1991, מועד בו נגדעו חייה בתאונת דרכים מחרידה. 

שמואל בא אל אסתר במרמה, כדי לגנוב את דעתה, הקליטה בלא ידיעתה כגנב במחתרת, כשהוא מנהל עמה שיחות מגמתיות ומלאכותיות, מנסה בערמה לשים דברים בפיה וללכדה בלשונה, אינו מציג גרסה בשלמותה, אלא, משליך לשיחה פירורי פרטים, כדי לא לעורר את התנגדותה.

מתוך סעיף "תעשיית ראיות" בפסק הדין של השופט צמח:

לאחר שסולק המוקש המסוכן, בדמות גרסה ישירה מפי אסתר (כלומר, לאחר העלמותה של אסתר מהחיים), פונתה הדרך לנטיעת גרסתו של אריה דרעי מפי עדי שוליים, שיעידו עדויות שמיעה.

שמואל וינברג הקליט שיחה שבה הוא מספר לקשישה על מצוקתו של אריה דרעי, באומרו לה: "...אומרים במשטרה שאריה משקר, הם לא מאמינים לו...", על כן גורלו נתון בידייך. 

אסתר ורדרבר, אינה משתכנעת ואינה מוכנה לגונן על אריה דרעי, אף נוכח הסכנה המרחפת מעל ראשו, לדידה האשם לכל אשר קורה לו, רובץ לפתחו.

אסתר, שזכרה כיצד היה הזוג דרעי, חסר אמצעים כשעזרה להם, זועמת על רכישת הדירה ברחוב הקבלן, שאינה אלא: "...כדי לנקר את העיניים לאנשים... האם אי-פעם שמעת ששר בישראל... שיעשה לעצמו דירות פאר, אף אחד מהממשלה בישראל לא עשה לעצמו לוקסוס...".

שמואל וינברג, לא מרפה מאסתר שמפרפרת בין ידיו וחושדת בכוונותיו כלפיה. אסתר חיה שאריה דרעי מבקש לקחתה קורבן: "...הוא רוצה לכסות את עצמו... הוא הולך להטיל את זה על איסר ועלי... רוצים שאני אכנס לבית הסוהר בשביל אריה... אני לא רוצה להיכנס לבית הסוהר... לכם כלום לא אכפת, שיקחו אותי לכלא... הוא עשה את זה והוא יאכל את זה...", ודוחה נחרצות את הניסיון להחתימה על תצהיר כזב, כשהיא נאנקת ואומרת: "טוב מותי מחיי... אם צרות כאלה מתרגשות על ראשי, על מה שגמלנו לאריה ויפה דרעי, אז למה לי חיים בכלל...", ומודיעה לשמואל, שהיא מתכוונת ללכת מחר לעו"ד אחר ולעשות תצהיר אחר.

אסתר לא מותירה ברירה בידי הזוג דרעי. 
...וכעבור זמן מה מצאה אסתר את מותה הטרגי בתאונת דרכים אכזרים ולקחה עמה אל הקבר את האמת שהזוג דרעי לא חפץ בה.

ואלה דבריה האחרונים של הקשישה ניצולת השואה, אסתר ורדרבר, הי"ד:

"...טוב מותי מחיי, אם צרות כאלה מתרגשות על ראשי על מה שגמלנו לזוג דרעי, למה לי חיים...".

***

ולהלן עובדות מצמררות... כל אחד מוזמן לפרשן כראות עיניו:

1.  שמו הפרטי המלא של אריה דרעי, הוא: אריה מכלוף.

     בנה הבכור של אסנת, הבת של הזוג דרעי, נקרא: אריה מכלוף ז"ל, ע"ש אריה דרעי.

2.  ינואר 1981 - נישאו הזוג יפה ואריה דרעי, במימון כספם של הזוג ורדרבר.

    ינואר 2009 - במלאת 28 שנים לנישואיהם, מתרחש אסון כבד... אריה מכלוף, נכדם הפעוט בן ה-5
    חודשים של הזוג דרעי, נפטר במיטתו בחנק. הפעוט היה תינוק בריא... בנם הבכור והיחיד של אסנת,
    בתם של אריה ויפה דרעי.
    בסרטון הרצ"ב, מגיב אריה דרעי, לתופעת גילויי האלימות מצד דתיים סיקריקים, ומסביר:
   "...מה שעשו הסיקריקים, אלה עבירות שיום כיפור לא מכפר עליהם, זה חילול השם... זה גניבה, זה 
    גזל, זה חילול השם... על זה יום הכיפורים לא מכפר.. מה שמכפר במקרים כאלה, זה רק מיתה...".
                                      

3. אריה דרעי, השתחרר מהכלא ולאחר תקופת המתנה נדרשת, חזר לפוליטיקה, ובבחירות 2013, רץ ברשימת ש"ס. אשתו, יפה דרעי, בראיון שנתנה ל"ידיעות אחרונות", הועידה את בעלה, ברוב חוצפתה, לתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל.
במקביל, התקיימה פעילות בלתי צפויה של ארגון ימין, שיצא במפתיע בקריאה אל בוחרי ש"ס: "...כשאריה דרעי בפיקוד, אסור להצביע לש"ס...". 
תוצאות הבחירות העלו, כי מפלגת ש"ס, לא הגדילה את כוחה, כפי שהיה מצופה בעקבות חזרתו של דרעי, ובמקביל, זכתה המפלגה היריבה של ש"ס "יש עתיד" בראשותו של יאיר לפיד, במקום השני אחרי הליכוד, וראש הממשלה הנבחר, בנימין נתניהו, נאלץ לקבל את תכתיבו של יאיר לפיד שדרש, כי ש"ס לא תצורף לממשלה, ש"ס נותרה באופוזיציה, ויאיר לפיד התמנה לתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל.

4. ביום שישי, 5.4.2013, בערב, בהיותו רק בן 67, נפטר חברו האישי של אריה דרעי, עורך עיתון "מעריב" לשעבר, אמנון דנקנר ז"ל, שקיבל התקף לב בביתו.
אמנון דנקנר היה אחד העיתונאים שהתגייס למען אריה דרעי. בין היתר, פרסם מאמרי ביקורת נוקבים נגד פסק הדין שהרשיע את דרעי, בטענה שמדובר ברדיפה פוליטית... תוך התעלמות מוחלטת מרצח הקשישה ניצולת השואה, "האימא המאמצת" של בני הזוג דרעי.

הלווייתו של אמנון דנקנר ז"ל התקיימה בתאריך 7.4.2013, יום שני, ערב יום השואה. 

 

 

בעלי הון ששמם נקשר אל אריה דרעי:

 

 

* דוד (דודי) אפל - פעל למען דרעי בפרשת בראון-חברון

 

  - האם דודי אפל פעל למען דרעי גם בפרשת אסתר ורדרבר הי"ד, שנרצחה?

 

*  אפריקה ישראל

*  כלל תעשיות

*  אי.די.בי. חברה לאחזקות

*  עו"ד פנחס רובין

כל אלה נמנו אל לקוחותיו בחברת הייעוץ שהקים בשנת 2003. 

 

 

קישורים:

• זוהר מנשה, מקום 12 בש"ס חושף: "אריה דרעי נוכל"

• הערעור של אריה דרעי ושותפיו מנהלי עמותת לב פנים, בבית משפט העליון - באדיבות "נענע"

• הבלוג של מלכה טייכר-מילר

• האתר של מלכה טייכר-מילר