יום שני, 25 בפברואר 2013

חשפתי מזימה לחסל אותי תוך שימוש בחשבונות פייסבוק מזויפים.

חקירה זו מתפרסת על פני 4 חודשים:

החל מדצמבר 2012 עד מרס 2013 ...אעדכן בכל התפתחות שתהיה


דצמבר 2012 

קיבלתי הצעת חברות מאחת בשם: מלי זבדזקי סימור, שזה הקישור לפרופיל שלה.

להלן צילום הפרופיל של מלי זבדזקי סימור. 
שימו לב לפרטים בולטים בפרופיל: 
  1. מלי מציינת כי היא עובדת בחברת אימון לזוגיות אחרת, וגם מצרפת את דף העסק.
  2. היא מציינת, כי למדה באוניברסיטת תל אביב.
  3. תמונת הפרופיל צולמה מתוך תעודת זהות.



לאחר שבדקתי את הפרופיל, היה ברור לי, כי פרופיל זה הנו זדוני. אגב, אני מוצפת בפרופילים זדוניים כאלה, שנשתלים לי בפייסבוק ע"י "תעשיית הרצח". לעתים אני בוחרת לשתף פעולה עם פרופילים זדוניים, כאשר אני חשה שאוכל לחלוב מהפרופיל הזדוני, מידע שהנו חשוב לי.
באותו אופן בדיוק זה עובד גם במציאות. "תעשיית הרצח" שותלת לי אנשים שפלים, ומפעילה אותם נגדי. למזלי הרב, אנשים אלה לא סובלים מעודף שכל, כך שאני מזהה אותם מיד, אך גם כאן אני לפעמים בוחרת לשתף פעולה כדי לחלוב מהם מידע.

במקרה הזה החלטתי לשתף פעולה, ואישרתי את החברות.
ואז, מיד לאחר האישור, מיהרה מלי ללייק לפרסום שלי ומיד אח"כ גם פרסמה תמונה שלי, כאילו שהיא מתעניינת בפעילות השוטפת שלי, ואז היא מיהרה לפרסם הודעה על הקיר שלי, כמצוטט:
"...מלכה שלום, שמחה להיות חברה שלך. את באמת גרה בדרום סודן? כל טוב...".
מיד צילמתי את ההודעה, ומחקתי אותה מהקיר, וכמובן ביטלתי את החברות בינינו.

להלן צילום ההודעה וההתראה מהפייסבוק לגבי פירסום תמונה שלי ע"י מלי.



היה ברור לי, כי פרסום הודעה מוזרה זו על  הקיר שלי, נועדה לסייע ביצירת מצג שווא, כאילו שאיני גרה בארץ, וע"י כך לייחס לי זהות בדויה של מי שהינה תושבת סודן, כדי שיהיה אפשר לחסל אותי ולהעלים את גופתי כאילו מעולם לא הייתי קיימת. מפחיד, כמה פשוט להעלים במדינת ישראל בני אדם. 


לאחר ניתוק החברות, ניגשתי לבצע עבודת תחקיר על הפרופיל הזה.
מה שמשך את תשומת לבי מיד, היה מקום עבודתה, שכאמור, הוצג כחברה לאימון לזוגיות.
זאת, מאחר וידוע לי, כי באמצעות מסגרות מסוג זה, מאתרת "תעשיית הרצח" אנשים הנתונים במצוקה, כלכלית ו/או בבעיות במשפחה ו/או בזוגיות, כדי לגייסם לשורותיה. 
מצוקה היא דלת פתוחה בפני גורמים עבריינים להיכנס לתוך חייו של אדם ולהשפיטו אליהם, לאחר שסיפקו לו פתרונות למצוקתו, והפכו אותו אסיר תודה להם, שמוכן לעשות כל שיבקשו ממנו.
שלב א' 
פתחתי את הקישור לדף שמופיע בפרופיל כמקום עבודתה של מלי, וצילמתי את הקישור פתוח, כדי שיהיה ברור שמלי התהדרה במקום עבודה זה. רצ"ב הצילום:

שלב ב'
נכנסתי לדף "אימון לזוגיות אחרת", והתרשמתי שמדובר בדף רציני, המנוהל ע"י בחור בשם אריק גינת.
סקרתי את כל הדף ולא מצאתי אזכור לאותה גברת, מלי. 
פרט נוסף שהבחנתי בו היה העובדה שאריק גינת מתגורר בראשל"צ, ומכאן היה ברור שהוא עובד במרכז הארץ, ומלי ציינה בפרופיל שלה שהיא מתגוררת בחיפה.
אז פניתי אל אריק גינת באמצעות תיבת הדואר וניסיתי לברר איתו, מבלי לחשוף את השם של מלי, אם הוא נעזר במאמנים מחיפה.
רצ"ב צילום של ההתכתבות ביני לבין אריק גינת, המדברת בעד עצמה.












שלב ג'
שלחתי למלי הודעה, בוטה במיוחד, והיא הגיבה.
צילמתי את חליפת ההודעות בינינו, ב-2 תמונות, והן מצורפות להלן. 
מוזמנים להתרשם מכישרון התבטאותה המרשימה של הגברת שמציגה עצמה כמאמנת אנשים.

וכך פותחת הגברת את תגובתה: "מלכה שלום, מה שלומך? שמי מלידה הוא גם מלכה"... כאילו כלום.
משפט פותח זה, מוכר לי מבית היוצר של "תעשיית הרצח", 
שעיקרו התעלמות.
צמד המילים: מה שלומך, מוכרים לי, כמי שנתונה למעקבים 24 שעות ביממה, ומילים אלה מסייעות בזיהוי הנעקב.
בהמשך מקשטת אותי  הגברת, ברשימת מחלות נפש. הייתי מופתעת אם זה לא היה קורה.
אחת משיטות החיסול של "תעשיית הרצח", היא ע"י תקיפה פסיכיאטרית. וכל מי שעוסק בפשע הזה, יודע שעליו לתקוף את הקורבנות בביטויים המציגים אותם כחולי נפש, בעיקר כאשר הם חושפים מידע על "תעשיית הרצח".
אספר לכם. כשאני מאכילה את החתולים בחזית ביתי, תמיד, אבל תמיד, עובר כל פעם מישהו אחר עם כלב משוחרר שתוקף אותנו, כמובן בכוונה, וכאשר אני צועקת עליו שייקח את כלבו, הוא מתנפל עלי בקריאות: "...מה את צועקת, את חולת נפש, לכי לקחת כדורים, משוגעת, לכי להתאשפז"... זו שגרת חיי מבוקר עד ערב, ואני כבר לא מתרגשת מכך, וגם הפעם לא התרגשתי.
כמות המלל שהגברת דחסה, וכמות הנושאים שהיא העלתה, גם זה לקוח מבית היוצר של "תעשיית הרצח". זו שיטה להסטת הפוקוס מהנושא
במציאות זה קשה מאוד. כאשר אני מותקפת ע"י מסה של מלל צפוף וקולני, מבלי שיתאפשר לי להשחיל מילה, אני נאלצת להגביר את קולי כדי להגיב, ואז אני מותקפת בכינויים מתחום הנפש. טכניקה נתעבת זו, גם היא מבית היוצר של "תעשיית הרצח". 
כאן מגיע קטע ההתמסכנות: "...עברתי מספיק אסונות בחיי...", שיטה שנועדה לגרום לקורבן לרחם על המקרבן שלו.
ולאחר מכן, קטע הברכות: "...במקום קללות אני שולחת לך המון הגנה, אהבה, חיבוק... מפני הרשע שקיים בעולם...".  מסתבר, שהרשע מצוי במקום אחר, לא בה. 
ולסיום, מטילה עלי את הרבב שדבק בה: "...תבדקי את עצמך...".
מיותר לומר, כי כל אדם, בעיקר אם הוא אמפטי כמוני, שהיה קורא את תגובתה, היה חש חרטה ורגשי אשמה, בשל הדברים הבוטים שכתבתי לה, אך בהיותי למודת ניסיון, ידעתי לזהות את חותמת ידה של "תעשיית הרצח" בכל מילה שנכתבה, כך שהידיעה על זדוניותו ומסוכנותו של פרופיל זה רק התחזקה בי, והשבתי במילה אחת:  זונה!

להלן צילום חלקו השני והאחרון, מההתכתבות ביני לבין הפרופיל, מלי זבדזקי סימור:
מדוע היה חשוב למלי להשיב לי בהרחבה מוגזמת כזו, למילה שכבר הטחתי כלפיה בהודעתי הראשונה.
התשובה בתוך תגובתה: "...את עובדת בזנות בדרום סודן??... האם את מיחסת לי מה שעסקת בו ואת עדיין עוסקת בו?????...".
ציטוט זה מסביר גם מדוע בחר הפרופיל הזה לפרסם על הקיר שלי את השאלה ההזויה האם אני גרה בסודן, ולא לשאול אותי בפרטי.
כ"כ, תגובה זו, שעל פניו, הנה אוסף משפטים זדוניים שאין ביניהם קשר רציף, מכילה ציטוטים שהועתקו מפרסומים שלי,  למשל, המשפט: "...וחוסר יכולתך להבחין בין טוב ורע...". 
רעדתי בכל גופי מפחד המזימה שידעתי כי נרקמה נגדי וכעת הוכח לי שמתבצעים מהלכים לממשה ולחסל אותי.
בתאריך 19.12.2012, כתבתי למלי: "תודה על המידע", ובזה הסתיימה ההתכתבות בינינו. אלה שעומדים מאחורי הפרופיל הזה הקרוי: מלי זבדזקי סימור, ידעו היטב על מה אני מודה, דבר שמסתבר, הדאיג אותם, שכן, מיד הם נכנסו לפעולה להשלמת מצג השווא הדרוש להם, לפני שהם הולכים להוציא אל הפועל את חיסולי, ואז...
בתאריך 21.12.2012, יומיים לאחר מכן, נוצר פרופיל חדש בפייסבוק, של ערבי, אשר יככב בסיפור הזה בהמשך. להלן צילום הפרופיל ביום היווצרו:














בתאריך 22.12.2012, יום לאחר שנוצר הפרופיל של הערבי, נחסמה בפניי הגישה לתיבת ההודעות שלי בפייסבוק.
בדיעבד מתברר, כי גורמים עבריינים בצוות פייסבוק, הופעלו ע"י אלה שמבקשים לחסל אותי, שגם עומדים מאחורי הפרופיל, הקרוי, מלי זבדזקי סימור, והפרופיל של הערבי הנ"ל, שנרשם לפרסומים שלי.  

להלן צילום האימייל שכתבתי לצוות פייסבוק כדי שיתקנו את החבלה הזדונית הזו:
חיי בצל הפשע השטני הזה קשים מאוד. אני לבדי מול פשע אימתני ואכזרי, שהשפיט אליו גם את כל מערכת אכיפת החוק במדינה ואותיר אותי ואת כל הקורבנות, רבבות קורבנות, מובלים כשה לטבח ללא קרן אור באפלה.


ינואר 2013


ברח' בן יהודה 79 ת"א נפתחה חנות אוכל וציוד לבעלי חיים, בה הייתי לקוחה. 
הודיה עבדה בחנות כמוכרת וכך הכרתי אותה,
להלן צילום הפרופיל שלה בפייסבוק.





פעם הובילה שיחתנו לדבר על ברכה קלצ'בסקי, שהיא גם אחת הקורבנות של "תעשיית הרצח", המטפלת כיום בכ-12 כלבים ועוד מספר כפול של חתולים.
רציתי לתאם עם הודיה, משלוח חודשי לברכה, ומכיוון שאין לי טלפון, הצעתי להודיה לשלוח לי חברות בפייסבוק, כדי שנוכל לתאם את המשלוח באמצעות תיבת ההודעות בפייסבוק, ובהמשך גם צירפתי אותה לקבוצה להצלת ברכה והחיות שהצילה.

הודיה גלשה באייפון שלה כדי לאתר את הפרופיל שלי לפי השם. לאחר שלא מצאה את הפרופיל שלי, היא גילתה את דף המאבק שפתחתי על שמי בפייסבוק, בו אני חושפת את "תעשיית הרצח", לייקה, והחלה לסקור בעיניה את תוכן הדף, וככל שקראה ניכר בה שהתרגשה, בהבינה שאני יודעת בדיוק מה שמתרחש סביבי, ואני חושפת את הפשעים שאמורים להיות בגדר סוד מפניי, ופניה הסמיקו, כמי שנתפסה בקלקלתה, וחיוך עצור התפשט על פניה, כמי שיותר מיודעת על מה שאני כותבת.
למרות שכלל לא הופתעתי מתגובתה, בחרתי להתעלם, והצעתי לה שתנסה שוב, כשאני אעזור לה הפעם לאתר את הפרופיל שלי. היא הקלידה שוב את שמי, ואז לפתע שאלה אותי:  "...את גרה בסודן?...".  
חשבתי שאני מקבלת התקף לב... אמרתי לה: "...מה סודן? ...את לא יודעת שאני גרה פה בשכנות?... איזה שאלה מוזרה זו?...".   
אז היא הראתה לי באייפון שלה את הפרופיל שלי, ואמרה לי: "...את רואה?... רשום אצלך, שאת גרה בסודן...", והוסיפה: "...בגלל זה לא מצאתי אותך...".
החוורתי ורעדתי בכל גופי מפחד, ואמרתי לעצמי בקול: "...הם רוצים לרצוח אותי ...הם רוצים לרצוח אותי...". לפתע, שמעתי את הודיה מגיבה כלפי בלעג: "...אנחנו נשמור עלייך... אל תדאגי... הם לא ירצחו אותך...".
לא היה טעם להשיב לה, רק חשבתי בלבי, איך הפכתי להיות ללעג בפי כל אפס... והלכתי.
רצ"ב צילום הפרופיל שלי, כפי ששובש:


















מיותר לומר, כי החדירה הזו לפרופיל שלי, הדירה שינה מעיני.
משמעות הדבר, היא, שבכוחם של החוקרים הפרטיים העוסקים בחיסולי, להפוך את הפרופיל שלי לכל דמות בדויה שיחפצו, ולמחוק את קיומי.

עדכנתי את מקום מגוריי בחזרה לתל אביב, אך לא הייתי שקטה. היה ברור לי שמבקשי נפשי, ימשיכו לנסות הכל עד אשר יצליחו לחסל אותי.
אני חיה בחרדה גדולה... האיום על חיי ממשי... והנורא מכל, שאין לי כתובת לפנות אליה לעזרה... ואל תציעו לי לפנות למשטרה, עבדתי במשטרה 6 שנים... המשטרה היא עמוד השדרה של פשע שטני זה.

לאחר פסק זמן קצר, המשכתי בחקירתי. 


פברואר 2013

פניתי שוב אל אריק גינת, והפעם חשפתי את שם הפרופיל: מלי זבדזקי סימור
ולהלן צילום מההתכתבות בינינו, המדברת בעד עצמה:


אריק הודיע לי מפורשות, שאינו יודע מי היא המלי הזאת, וכי זה שקר שהיא כותבת שהיא עבדה או עובדת אצלו. והוא גם מוסיף ומספר לי. כי פנה למלי והודיע לה שתסיר את פרסום הדף שלו מהפרופיל שלה.


מרס 2013


נכון ליום 15.3.2013, טרם בוצעה בקשתו של אריק גינת מהפרופיל, מלי זבדזקי סימור, להסיר את הקישור לדף העסקי שלו, אף שחלפו שבועייםבקשר לכך אציין, שהפרופיל, מלי זבדזקי סימור, הגיב להודעותיי תוך יום.
בד בבד, הופעל נגדי, הפרופיל הערבי, שכזכור, נפתח בפייסבוק, מיד למחרת סיום ההתכתבות ביני לבין הפרופיל מלי זבדזקי סימור, כפי שיתברר בהמשך.

אציין, כי מזה שנים רבות, אני יודעת על קיומה של מזימה לחסל אותי בזהות בדויה, בגללה, אני מוטרדת בכל מקום בו אני נמצאת ע"י גברים ונשים כהיי עור, אפריקאים, אמריקאים, ערבים מכל מקום בעולם, כמו גם בני המזרח הרחוק וכד', וכך אני מוטרדת גם בפייסבוק.

אני כמובן חוסמת בפייסבוק, כל פרופיל זר אשר "תעשיית הרצח" מנסה לשתול לי, כחלק מהמזימה לחסל אותי. כאלה המציעים לי חברות, ששולחים לי הודעות הזויות, שמלייקים לדפים ולפוסטים שלי, וגם חסמתי פרופילים שבתחילה היה להם שם ישראלי, ולאחר שאישרתי אותם התברר לי שהפכו לפרופיל זר.
להלן צילום החסימות שביצעתי בפרופיל שלי בפייסבוק, המדבר בעד עצמו. אני תוהה, מה בפרסומים שלי מושך כל כך הרבה ערבים לחפש את קרבתי:

אומנם אני מצליחה לסכל את המזימה לחסל אותי, כאשר אני חוסמת את הפרופילים הזדוניים שנשתלים לי, אך אני יודעת כי זה  זמני בלבד.
בהמשך התברר לי, כי פרופילים זרים מוחדרים לפרופיל שלי באמצעות הרשמה לעדכונים שלי, ואין פשוט מזה, מאחר והאופציה הזאת לא מצריכה את אישורי.

לגמרי במקרה, עליתי על זה, וחסמתי את כל הפרופילים הזרים, ומאז אני מבצעת בדיקה יומית של הנרשמים לפרסומים שלי. אני יודעת שיש גם נרשמים זדוניים לפרסומים שלי, שמוצגים בשם ישראלי, אך אני חוסמת רק את הזרים.

בתאריך 5.3.2013 ביצעתי בדיקה שגרתית של הנרשמים לעדכונים שלי בפייסבוק, ולפתע גיליתי עוקב חדש, את הפרופיל הערבי המוזכר לעיל.
הייתי אמורה לקבל התראה, שמודיעה לי כי הפרופיל הערבי נרשם לעדכונים שלי, אך משום מה, לא קיבלתי התראה, ואני גם לא מקבלת התראות בכלל, כאשר הנרשמים לעדכונים שלי הם זרים זדוניים.
להלן צילום של הפרופיל הערבי מהרשמתי לעדכונים שלי:








להלן הקישור לפרופיל של הערבי הזה: ابو دنيا الصقر
אם תנסו להיכנס לקישור ייתכן ותקבלו את ההודעה שלהלן, או שרק אני מקבלת הודעה זו מאחר וחסמתי את הפרופיל: 

חשוב לציין, כי הפרופילים הזדוניים שנשתלים לי בפייסבוק, נועדו לשמש בידי "תעשיית הרצח" עדות הזויה לכך, שקיימת היכרות אישית ביני לבין הזרים המקשטים את הפרופיל, וזאת בהנחה חולנית הזויה, כי התקשרות וירטואלית בפייסבוק מעידה על קיומה של היכרות אישית.


כפי שכבר אמרתי, הפשע הזה לא אומר נואש. לאחר שנכשל לייחס לי קשרים עם גברים כהיי עור ברשת, בוצעו במציאות 2 ניסיונות ליצור מצג שווא כאילו אני בקשר עם גבר כהה עור:


להלן האירוע הראשון שהיה ניסיון ליצור מצג שווא כאילו שאני בקשר עם גבר כהה עור:
בבוקר יום שני, 11.3.2013 - לאחר שסיימתי להאכיל את חתולי החצר, ולאחר שהחתול העיוור שלי סיים את פעילות הבוקר השגרתית, הכנסתי אותו לארגז שלו, והנחתי את הארגז בצד השביל, כרגיל, ונכנסתי הביתה להמשיך בעיסוקיי. 
מספר דקות אח"כ, יצאתי לזרוק אשפה, ונדהמתי לראות רכב שואב ביוב, שמספרו: 58-226-14 חונה על המדרכה, כשחלקו האחורי צמוד לשביל המוביל לדירתי, כלומר.
צינור שאיבה נמשך מהרכב אל הבניין השכן, מה שגרם לי לתהות... אם העבודה מבוצעת בבניין השכן, מדוע הרכב לא נכנס לחניה של השכנים, שהייתה פנויה לחלוטין, ולהימנע ממשיכת צינור ארוך כל כך... 
בחור שחום עור, מעדות המזרח, עמד מאחורי הרכב, ונראה כמתעסק עם הצינור.
עקפתי את הרכב והמשכתי ללכת לכיוון פח האשפה.
כשחזרתי, ראיתי את הבחור נשען על המעקה הצמוד לשביל המוביל לדירתי, באופן שניתן לחשוב שאינו קשור לרכב שואב הביוב החונה במקום, בידו החזיק טלפון נייד שהצמיד לאוזנו, ועל ראשו חבש כובע קסקט, שלא חבש קודם.
מיותר לומר, כי כדי להפעיל את צינור השאיבה יש צורך להפעיל משאבה המשמיעה רעש חזק, וזה לא נשמע, היה שקט מוחלט, מה שאומר, שהכל היה הצגה, שנועדה להסביר את נוכחותו של הבחור בקרבת ביתי, כדי שיוכל להטריד אותי.
ואכן, בחזרה, כשהתקרבתי לשביל, פנה אליי הבחור, תוך שהוא מחזיק את הנייד צמוד לאוזנו, וקרא לעברי באופן לא מכובד: "...מה יש לה בעיניים!...".
לציין, כי הוא לא היה יכול לראות את החתול העיוור שלי שהיה מונח בתוך הארגז, ולכן, ברור, כי השאלה הייתה מוכנה לו מראש. 
אני כמובן התעלמתי והמשכתי ללכת מבלי להפנות ראשי לכיוונו, ואז הוא צעק אליי מאחורי גבי באופן פוגע ומעליב ובטון תקיף: "...הי!... הי!... הי!... מה יש לה בעיניים!...". המשכתי להתעלם וירדתי במדרגות אל ביתי. 
ליד דלת ביתי הסתובבתי לתצפת אחרי הבחור. הוא נראה מדבר בלחש בנייד כמי שמתאמץ לשכנע מישהו... אז הבאתי דף ועט, רשמתי את מספר הרכב, ונכנסתי הביתה. 
לאחר כשתי דקות, יצאתי שוב לראות אם הבחור הפעיל את המשאבה, וגיליתי שהשטח ריק... בשקט בשקט הוא גם נעלם.   

להלן האירוע השני שהיה ניסיון ליצור מצג שווא כאילו שאני בקשר עם גבר כהה עור:
הייתה תקופה שהתפרנסתי מאיסוף בקבוקים למחזור. 
בעומדי בתור להחזרת בקבוקים, בשופרסל בן יהודה 77 ת"א, הבחנתי בבחור שעליו אדבר באירוע הזה, שגם החזיר בקבוקים, ולצורך האירוע אציין, כי גוון עורו, שחום.
בעקבות התעללות קשה ויזומה, שעברתי ע"י עובדי הסופרים, נאלצתי להפסיק לעסוק גם בזה, אך והשכנים המשיכו להניח ליד פח האשפה בקבוקים למחזור, אז חשבתי לעצמי שאני אאסוף אותם עבור אותו בחור, וכאשר הוא חלף ליד ביתי באחד הבקרים הצעתי לו שיכנס פעם בשבוע לקחת את הבקבוקים שאני אאסוף עבורו.


המשך יבוא.


הצטרפו לדף המאבק שפתחתי נגד "תעשיית הרצח" בפייסבוק

רשומה עדיין בכתיבה.

אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

3 תגובות:

  1. ביום חמישי, 7.3.2013 פרסמתי את הרשומה הזו, שבה תיעדתי תמונה משגרת חיי, ולהלן אצטט:
    "...כשאני מאכילה את החתולים בחזית ביתי, עובר כל פעם מישהו אחר עם כלב משוחרר שתוקף אותנו, כמובן בכוונה. כאשר אני צועקת עליו שייקח את כלבו, הוא מתנפל עלי בקריאות: מה את צועקת! את חולת נפש!? לכי לקחת כדורים! משוגעת! לכי להתאשפז!... זו שגרת חיי מבוקר עד ערב...".
    באותו יום, שבתי הביתה בסביבות 11:00 בלילה, ומיד פיזרתי אוכל לחתולים, ואח"כ נכנסתי הביתה. לפתע שמעתי קולות קרב של חתולים. מיהרתי לצאת להפריד, ונתגלתה לי התמונה הבאה:
    על המדרכה ממש מול הכניסה לשביל המוביל לדירתי חונה רכב לבן שמספרו: 27-829-65, על האוכל שפיזרתי לחתולים.
    בתוך הרכב ישב לו בשלווה זדונית, בחור כבן 40 רזה, ושיערו כהה ארוך, ובו בזמן כלבו השחור התפרע ואיים על החתולים שלא יכלו לגשת לאכול, וברחו לכל עבר.
    וכך היה כ-20 דקות.
    היה ברור לי שזו התגרות זדונית, שבאה כמענה לפרסום שלי הנ"ל.
    אחת השיטות הנתעבות של "תעשיית הרצח" להתעלל בקורבנותיה, היא, להחמיר את סבלם באותו נושא שהם התלוננו עליו. לכן, בחרתי לא להגיב.
    רציתי להכניס את החתול העיוור שלי לכלוב, כי הוא היה מבועט ממש, ואז הוא ברח.
    רדפתי אחריו, ובתוך כך גם התרחקתי מהמקום, ורק אז הבחור יצא מרכבו, קרא לכלבו והם נכנסו לכניסה הראשית של הבניין.
    אין לי מושג מיהו. בבניין מתגוררים בחורים צעירים והם מתחלפים בתדירות גבוהה באופן בלתי סביר.

    השבמחק
  2. עדכון: ביום שישי, 8.3.2013 ישבתי בבית קפה ופרסמתי את תגובתי המתארת אירוע מתאריך 7.3.2013, מאחר ואין לי חשמל בבית. כשחזרתי הביתה גיליתי כי מישהו ניתק ממקומה אדנית שהדבקתי במלט סביב הגינה שאני מטפחת, צמוד לשביל המוביל לדירתי.
    ניתוק האדנית היה אפשרי רק בעזרת אזמל ופטיש, ואכן עפ"י שבבי המלט שהיו פזורים סביב האדנית, כך בוצעה החבלה.

    השבמחק
  3. עדכון: ביום שבת, 9.3.2013 כשיצאתי בבוקר להאכיל את חתולי החצר בחזית ביתי, התרחש האירוע הבא:
    הרכב המוזכר בתגובתי, המתעדת אירוע מיום 7.3.2013 שמספרו: 27-829-65, חנה הפעם בחניה של השכנים.
    הכלב השחור של הנהג, השתעשע בריחוק מה.
    כשהנהג ראה אותי הוא יצא מהרכב ונעמד מולי, כשהוא מיישיר מבט חודר ומטריד לתוך עיניי ושתק.
    שיטה זו מוכרת לי מבית היוצר של "תעשיית הרצח" שעיקרה, לגרום למוטרד לפנות בדברים אל המטריד.
    אין לי ספק שהבחור עודכן לגבי האירוע שפרסמתי בקשר אליו, ובתגובה באה הטרדה זו.
    אני כמובן התעלמתי והפניתי את גבי אליו.
    ואז הבחור קרא לכלבו ושניהם נכנסו לכניסה הראשית. תחושתי, כי הבחור אינו דייר בבניין, רק התחזקה. שכן, הרכב וגם הבחור, אינם בין באי הבית.
    כנראה שהבחור הגיע בשני המקרים במיוחד כדי להטריד אותי.

    השבמחק