יום שני, 25 בפברואר 2013

זהבה גולן

זהבה גולן, מי מממן את חיסולה?

בינואר 2012, נפגשתי עם זהבה גולן בבנק, ברח' בן יהודה, ת"א, בעת שישבנו והמתנו לתורנו.

להלן הקישור לפרופיל של זהבה גולן בפייסבוק.

מטופחת מאוד, בחליפה מחויטת אפורה, חצאית וז'קט, שיערה הבהיר והמתולתל אסוף לאחור בקפידה... לרגע חשבתי שהיא אשת עסקים.

אך תיק הגב השחור החדש שאחזה בידה, בנוסף לתיק הנשיאה, שהיה עמוס בתוכן, עורר בי תחושה חזקה שהאישה הזו במצבי, גם היא קורבן של "תעשיית הרצח".

קורבנות הפשע השטני הזה סוחבים איתם תיק המכיל דברים חשובים, מאחר ואינם בוטחים בביתם... כל קורבן של "תעשיית הרצח" יודע שביתו אינו מבצרו ובהיעדרו נכנסים זרים לביתו ועושים בו כבשלהם.

אני עצמי מסתובבת עם עגלת קניות, עמוסה בתוכן כזה.

***

לפתע זהבה פלטה אנחת מצוקה. הפניתי ראשי לעברה, והיא הגיבה בחיוך ואמרה: "...אני עייפה ...לא ישנתי מספיק... איפה אני יכולה לישון עוד כמה שעות...".

הגבתי: "...האפשרות הראשונה שעולה על דעתי, זה פשוט לישון בבית...".

זהבה השפילה מבטה כמהרהרת, ושוב נאנחה, הביטה אלי ואמרה: "...הייתי אומרת לך משהו אבל אני חוששת שתאמרי לי שאני לא נורמלית...".

אמרתי: "...כל דבר שתגידי, לא יהיה בעיני לא נורמלי... אני יודעת, שהלא נורמלי הוא המציאות שבה אנו חיים...".


***

אז היא פתחה ואמרה לי בזהירות רבה תוך שהיא בודקת את תגובתי: "...את יודעת, אם אגיד לך שאני מפחדת לחיות בבית שלי... תאמיני לי?..."

אמרתי: "...אגיד לך, שגם אני מפחדת להיות בבית שלי..."

"זה נורא" היא אמרה, "...בכל פעם שאני חוזרת הבייתה אני מרגישה שאנשים נכנסו לבית שלי... ריססו את החדר שלי בריחות רעים... אני מוצאת בגדים שלי מוכתמים... ואני מפחדת שהם ירעילו אותי...".

שאלתי: איפה את גרה?

"...יש לי דירה שלי בבת ים..." אמרה, "...אבל שם רססו לי את הבית בחומר מדיף ריח כל כך רע עד שקיבלתי חום שנמשך כחודשיים... אז השכרתי את הבית שלי בבת-ים, ובכסף שאני מקבלת, אני שוכרת דירה בתל אביב... אבל גם כאן זה קורה לי... זו כבר הדירה השלישית שלי, ובכל דירה זה אותו דבר... איך הם יודעים איפה אני גרה?..."

פשוט מאוד, אמרתי לה... "...הם עוקבים אחרייך... הם, אלה חוקרים פרטיים, שמקבלים הרבה מאוד כסף כדי לחסל אותך... הם יודעים לא רק איפה את גרה, אלא גם עם מי את נפגשת ומה את עושה וכל צעד ושעל בחייך... והם גם אלה שמתיזים ריח רע בבית שלך... יש להם מפתח לדירה שלך...".

היא אמרה: "...מפחיד מה שאת אומרת... אני מפחדת לחזור הביתה...".


***

אמרתי לה: אני יכולה לנחש שגם היית במשטרה, והשוטרים עשו ממך צחוק.
היא הביטה בי בתדהמה ואמרה:  "...איך את יודעת?...".
אמרתי לה: אין לך מה לחפש במשטרה... המשטרה קשורה לפשע הזה. האנשים שעוקבים אחרייך ומרססים לך את הבית מתואמים עם המשטרה... אלה שקוראים לעצמם חוקרים פרטיים, מרססים לך את הבית ותפקידם של השוטרים בפשע הזה, להציגך כבלתי שפויה ולהוביל לאשפוזך בכפייה.
לרגע היא שתקה בהביטה אלי ברוב יאוש וחוסר אונים ואז אמרה כאילו לעצמה: "...אז מה אני יכולה לעשות נגד כל זה?...".
הצעתי לה, שלאחר שנסיים את הסידורים בבנק, נמשיך לדבר בבית קפה.
היא הסכימה, אך ציינה שזמנה מוגבל עד 15:00, אז היא הולכת לעבודה... וכך ישבנו בבית הקפה כשעתיים, ושמעתי מפיה סיפור לא יאמן...  לו לא הכרתי את הסיפור הזה על בשרי, לא הייתי מאמינה לה.

***

צפו בסרטון המספר את סיפורה של זהבה גולן


***
ישבנו בבית הקפה שבפינת בן יהודה-בוגרשוב, ת"א, אך השיחה לא התנהלה כפי שרציתי. חשתי שזהבה מופעלת נגדי, בהגיבה בבדיחות הדעת לשאלותיי. בהכירי את המצב הזה, שבו מפעילה "תעשיית הרצח" קורבן אחד נגד קורבן אחר, באמצעות היפנוזה וקריאת מחשבות, ידעתי שעלי להקשיב ופחות לשאול, וכך זה עבד.

זהבה סיפרה לי מיוזמתה, כי יום אחד היא קיבלה טלפון מבתה העובדת בקופ"ח מכבי, היודעת כי היא מפחדת לישון בביתה, ובתה הזמינה אותה להעביר את הלילה בביתה.
וכך סיפרה: "...הסכמתי... חשבתי שהבת שלי תארח אותי... הייתי עייפה מאוד ונורא רציתי לישון... וכשפתחתי את הדלת, נבהלתי לגלות שאף אחד לא בבית... הייתי מודאגת מאוד, אבל מרוב עייפות התארגנתי לשינה... לפתע, דפיקות בדלת... חשבתי שהבת שלי חזרה, אז פתחתי את הדלת בלי לשאול מי זה... ונבהלתי כשנכנסו בלי שהזמנתי אותם, אנשים בליווי שוטרים שהודיעו לי שאני חייבת ללכת אתם... הייתי עייפה נורא, רציתי רק לישון, אבל לא הייתה לי ברירה... הלכתי אתם... אני יודעת שהבת שלי שעובדת ב"מכבי", ארגנה לי את כל זה, כי היא רוצה להשתלט על הכסף שלי... אבא שלי מת ברחוב כהומלס... והבת שלי רוצה שגם זה יהיה הסוף שלי...".

אמרתי לה: אני ואת נפלנו קורבן לאותו פשע אכזרי... הפשע הזה משתלט על ילדים והופך אותם לרוצחים... את מגדלת ילדים, משקיעה בהם ומקווה לרוות מהם נחת כשיגדלו, ואז מתברר לך שהילדים שלך גדלו להיות רוצחים שפלים, שלא מעניין אותם אימא, רק הכסף שלך... את חייבת להיזהר מהבנות שלך, כי הן האויב הגדול ביותר שלך... עד שלא ירוששו אותך ויזרקו אותך לרחוב בלי כלום, הן לא תירגענה... אני סקרנית לדעת איך הסתיימה החטיפה הזאת שהבת שלך ארגנה לך?


רשומה בכתיבה







***
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

4 תגובות:

  1. דבר אחד לא ברור, איפה מצלמות האבטחה הנסתרות בסיפור?


    הדברים כאן תמוהים בגלל שלא מוכיחים הוכחות על הטענות.

    השבמחק
    תשובות
    1. לגבי מצלמות האבטחה.
      קרא שוב את הרשומה וצפה בסרטון שהעליתי.
      לגבי זה, שהדברים תמוהים בעיניך ואתה מחפש הוכחות, כאילו שזו הפעם הראשונה בחייך שאתה מגלה את הפשע הזה... אז אומר לך באופן שלא משתמע לשתי פנים... אתה לא צריך הוכחות... אתה יותר מיודע כיצד רוצחים בני אדם תמימים במדינת ישראל... אשמח שתשתף אותי במידע הרב שבידך...

      מחק
  2. יש מישטרה לדברים האלו

    השבמחק
    תשובות
    1. איפה אתה חי אנונימי?... משטרה?.... ללובשי המדים אתה קורא משטרה?.... אלה העבריינים העומדים מאחורי הפשע הזה... אם הייתה לנו משטרה הפשע הזה לא היה מתקיים... תשאל את זהבה איך המשטרה התייחסה אליה כשהיא התלוננה על הטרור שהיא עוברת... ואל תשאל אותי... כי לי יש בטן מלאה על הזבלות האלה...

      מחק